מ' נ' המאגר הישראלי הפול- חברה לביטוח

התובע, יליד 30.5.78, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.2.10. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע נבדק על ידי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית מדרג ראשון (להלן: הוועדה הרפואית) קבעה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 20% עקב הגבלת טווח התנועה ברך ימין ובשיעור של 10% בגין פגיעה בתפקוד הכליות אשר נגרמה כתוצאה מנטילת תרופות לשיכוך הכאבים בברך.

לפני בקשה מטעם התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי. במהות מדובר בבקשה להבאת ראיות לסתור בנסיבות בהן הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכויות בתחומים שונים בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 אולם לא נדונה במסגרתה אפשרות קיומה של נכות בתחום הנפשי וכפועל יוצא לא נקבע האם התובע סובל מנכות בתחום זה.

לטענת התובע קיימת ראשית ראייה לפיה הוא סובל מנכות נפשית עקב התאונה. התובע מפנה בעניין זה לתיעוד רפואי שנרשם על ידי נוירולוג המטפל בו וכן לרשימת תרופות אותם הוא נוטל הכוללת תרופות אנטי דיכאוניות. התובע מוסיף וטוען כי ניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי ממצבו הנפשי כאשר נחקר בחקירה נגדית בבית המשפט. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה ככול שסבור התובע כי קיימת אצלו פגיעה נוספת בעטיה של התאונה, מעבר לנכויות שנקבעו לו על ידי הוועדה הרפואית, עליו למצות את זכויותיו במסגרת המוסד לביטוח לאומי. כמו כן לטענתה התשתית הראייתית שהוצגה על ידי התובע דלה ואינה מבססת 'ראשית ראיה'. אין ברשימת התרופות כדי לבסס קשר בין מצבו הנפשי הנטען לתאונה והתרשמות מהתובע במהלך מעדותו בוודאי אינה יכולה לבסס ראשית ראיה. הנתבעת גם מציינת את השלב המאוחר בו הוגשה הבקשה – לאחר דיון הוכחות, את העובדה כי התובע נפגע בתאונה לפני למעלה משש שנים וכן את העדרו של רצף טיפולי בתחום הנפשי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף לבקשת התובע הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חרף השלב המאוחר בו הוגשה. היתר להביא ראיות לסתור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק וזאת על מנת למנוע את ריקונו של סעיף 6ב לחוק מכל תוכן. אולם אם נתגלתה נכות עקב התאונה "אשר הועדה הרפואית לא נתנה דעתה אליה, הצדק מחייב שעניין קיומה של נכות זו יתלבן והנפגע לא יקופח על ידי התעלמות מקיומה, רק משום שזו לא עלתה, או לא יכולה היתה לעלות על שולחן דיוניהן של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי." (רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נר אילון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(4) 815 פסקה 9 (1993)).

איני מתעלמת מטענות הנתבעת לגבי השלב המאוחר בו מצוי הדיון, מהזמן הרב שחלף מאז התאונה ומהעדר רצף טיפולי בתובע בתחום הנפשי. ברם אין באלה כדי לדחות את הבקשה אם אכן קיימת ראשית ראיה לכך שהתובע סובל מפגיעה בתחום הנפשי עקב בתאונה אשר לא נבחנה על ידי הועדות הרפואיות, אם משום שהתובע בחר שלא להתלונן על כך באותה עת, אם בשל כך שהנכות התפתחה בשלב מאוחר יותר. אמנם התשתית שהוצגה לפני בעניין מצבו של התובע דלה, אולם הנוירולוג אשר בדק את התובע ביום 16.10.15 התרשם כי התובע עדיין מדוכא וחרד (כמו בפגישה קודמת) ואבחן כי: "There is psychomotor retardation present". מדובר בממצא העשוי להוות אינדיקציה לפגיעה בתחום הנפשי. נוכח הכאבים הכרוניים מהם סובל התובע בברכו, אין לשלול את האפשרות לקיומו של קשר סיבתי בין מצבו הנפשי הנטען לתאונה. בשים לב לטיב ההליך ולכך שאם תידחה הבקשה תיחסם דרכו של התובע להוכיח את נכותו בתחום הנפשי, אני סבורה כי בנסיבות העניין מטעמי צדק יש להיעתר לה. יצוין כי אין לחייב את התובע לפנות תחילה לוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (השווה: רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89 (1993)). ייאמר כבר עתה כי יתכן שממילא התובע יאלץ לפנות בפעם נוספת למוסד לביטוח לאומי, לצורך קביעת הגמלאות שהוא יהיה זכאי להן, אולם בכך אין כדי לחייבו לעשות כן כבר בשלב זה.

התוצאה היא, שבהעדר קביעה של המוסד לביטוח הלאומי בתחום הנפשי ימונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה לבדיקת נכותו של התובע. החלטת המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ו, 24 מאי 2016, בהעדר הצדדים.