א' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1. התובע יליד 27.3.93 נפגע בתאונת דרכים ביום 3.9.13 וביקש להתפצות על נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

הצדדים חלוקים בשאלת היקף וגובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

2.התובע נפגע בתאונה שארעה עת התנגש ברכב שיצא מצומת וחסם נתיב נסיעתו.

התובע פונה לביה"ח הלל יפה, שם התלונן על כאבי גב, ברך וצוואר ושוחרר למעקב לאחר שלא נמצאו שברים. בגין כאביו טופל תרופתית ולאחר טיפולי פיזיותרפיה חלה הטבה זמנית במצבו. שני מומחים רפואיים מונו לבדיקת התובע.

ד"ר ישראל כספי המומחה לכירורגיה אורטופדית סקר את העולה מהתיעוד הרפואי לאחר התאונה וציין כי התובע התלונן על רגישות בברך ימין וקושי בכיפוף ברך ימין בתפילה.

המומחה נדרש לביצוע בדיקות שונות ואת ממצאיו סיכם כך:

"בבדיקתו אין כל ממצא חריג למעט תנגודת עצמית לבדיקת התנועה במקטעי ע"ש השונים, תנועות הקיימות בהיסח הדעת. בהדמיה שעמדה בפני אין כל ממצא חריג.... למר ע' א' לא נגרמה, בעקבות ת.ד. מיום 3.9.13 פגימה אובייקטיבית בתחום האורטופדי אך נגרמה פגיעה סובייקטיבית בצורת כאבי גב בעיקר, אשר טופלו בהשפעה טובה במסגרת פיזיו וכיום מפריעים לסירוגין מבחינה תפקודית."

המומחה מצא כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 2.5%.

בעקבות תלונות על כאבי ראש כשנה לאחר התאונה מונה פרופ' גדות כמומחה בתחום הנוירולוגי שקבע בחוות דעתו מיום 10.11.15 כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונה.

פרופ' גדות ציין בחוות דעתו כי התובע מסר לו כי תוך כדי התרחשות התאונה לאחר שעף מכיסאו איבד את ההכרה ל-5-6 דקות, אולם לגרסה זו אין סימוכין בתיעוד הרפואי, כמו כן, אין תיעוד לסימני חבלה חיצוניים במצחו באם נחבט, לטענתו בשמשת הרכב שהתנפצה ובדפנות קשיחים של תא הנהג. למעט ציון של כאבי ראש קלים ע"י רופא המיון לא צוינו תלונות כנ"ל בפני האורטופד במיון.

מומחה ביהמ"ש הנ"ל קבע עוד כי תלונותיו של התובע בדבר כאבי ראש התקפיים לא היו של מגרנה ובדיקתו הנוירולוגית, כמו גם ע"י רופאים אחרים, היתה תקינה. בהעדר קיומם של תנאים כמו חבלת ראש, אובדן הכרה עד 30 דקות, סימפטומים של "זעזוע מוח", אין מקום לקבוע קשר סיבתי בין כאבי הראש לחבלת ראש, שלא התקיימו במקרה דנן. באותה מידה שלל המומחה קיומה של מגרנה בתר חבלתית שנגרמה ע"י התאונה הואיל ומצב כזה מצריך שהתקפי מגרנה טיפוסיים יופיעו בשבועיים הראשונה לאחר חבלת ראש, דבר שלא התקיים במקרה הנדון. לפיכך, וגם בהעדר קשר סיבתי בין התקפי חרדה לתאונה והעדר סימוכין לקיומה של תסמונת דחק בתר חבלתי, קבע כי לא נגרמה לתובע נכות זמנית או קבועה בשטח הנוירולוגי.