סע"ש 1-02-15

15 

1.בפנינו בקשת הנתבע 3 לסילוק התביעה כנגדו על הסף.

2.התובע הועסק בנתבעת 1 כעובד שכיר בתפקיד מתכנת. זאת, החל מיוני 2002 ועד לינואר 2008, עת שסיים עבודתו לאחר שפוטר בתום 2007 עקב צמצומים. התובע לא קיבל פיצויי פיטורים ופדיון חופשה, שלהם היה כפי הנראה זכאי עם סיום עבודתו. לבקשתו, ניתן כנגד הנתבעת 1 צו פירוק בפסק דין שניתן ביום 18.2.10 (תיק פרק (ת"א) 3176-09). כפי הצהרתו בסעיף 25 לתגובתו לבקשה לסילוק על הסף, ביום 11.2.11 הוא קיבל מהביטוח הלאומי תשלום חלק מהזכויות החסרות (יצויין שהתובע לא ציין בכתב התביעה איזה חלק הוא קיבל, ואיזה לא).

3.ביום 1.2.15, דהיינו כשמונה שנים תמימות לאחר סיום עבודתו, הגיש התובע את התביעה שבפנינו. התובע אמנם כלל בתביעתו את הנתבעת 1 – תוך ציון העובדה שהיא פורקה – אך בכתב התביעה ביקש סעדים רק כנגד הנתבעים הנוספים. הנתבעת 2 הינה חברה הרשומה בארצות הברית, שעל פי כתב התביעה הינה בעלת המניות היחידה של הנתבעת 1. הנתבע 3 הינו חבר דירקטוריון בנתבעת 2, בעל מניות שלה ומנהלה בפועל, כשנטען שבחלק מהזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה הוא אף ניהל את הנתבעת 1. התובע טוען בתביעתו שעומדת לו עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב הנתבעים 2 ו- 3 בפיצויי הפיטורים ופדיון החופשה שלא קיבל בזמנו.

4.טענתו המרכזית של הנתבע 3 בבקשה לסילוק התביעה שבפנינו, הינה כי דין התביעה להידחות בשל התיישנות, שכן התובע פוטר עוד בדצמבר 2007, ויחסי העבודה נותקו בינואר 2008, דהיינו למעלה משבע שנים קודם להגשת התביעה. הנתבע 3 מוסיף שעל אחת כמה וכמה שדין התביעה לפדיון חופשה להידחות בשל התיישנות.

בתגובה שהגיש התובע הוא טען שתביעתו לא התיישנה, שכן לשיטתו עילת התביעה נגד הנתבע 3 קמה לו רק ביום 25.3.08, בעת שיחה טלפונית בינו ובין הנתבע 3 שבו הבהיר לו האחרון – כך לטענת התובע – כי "הוא לא יראה שקל מהחברה". עוד הוסיף התובע כטענה חלופית שנזקו התגבש רק ביום 11.2.11, לאחר שקיבל חלק מהמגיע לו בגין עבודתו בנתבעת 1 מהמוסד לביטוח לאומי, והוברר לו מהי יתרת החוב שבגינה עליו להגיש תביעה. הנתבע 3 הגיש תשובה לתגובה שבה חזר וטען שהתביעה התיישנה.

5.דין הבקשה להתקבל. תקופת ההתיישנות של תביעה לפיצויי פיטורים הינה שבע שנים. תביעה לפדיון חופשה מתיישנת כבר לאחר שלוש שנים. אין כל יסוד לטענות התובע שאותה שיחה טלפונית שהוא טוען שערך עם הנתבע 3 היא המועד ממנו יש למנות את מרוץ ההתיישנות. ככל שהתובע מבקש למנות את תקופת ההתיישנות מחודש פברואר או מרץ 2008, שבו שלח לטענתו את המכתבים שצורפו כנספחים ג' עד ו' לתצהירו, הרי שגם בכך אין כדי להועיל לו, שכן כידוע אין בעצם התכתבות לגבי חוב נטען כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. למעלה מהנדרש נעיר שהתובע גם לא צירף כל ראיה לכך שאותם מכתבים שצירף לתביעתו אכן הגיעו ליעדם. ולבסוף, לא מצאנו גם כל יסוד לטענות התובע שאת מרוץ ההתיישנות בתביעתו יש למנות מהמועד שבו ניתן פסק הדין שפירק את הנתבעת 2, לבקשתו.

משהגענו למסקנה שדין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל מחמת התיישנות, אין צורך שנדון ונכריע בטענות נוספות שהעלה הנתבע 3 במסגרת בקשתו.

6.נוכח כל האמור, הבקשה מתקבלת, והתביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת על הסף. התובע ישלם לנתבע 3 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.