ת"צ 589-08-14 דקל ואח' נ' סופר-פארם (ישראל) בע"מ ואח'

בקשות הסתלקות של הצדדים מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית אושרו בהחלטות נפרדות, ונותרה להכרעה שאלת הגמול למבקשות ושכר הטרחה לב"כ המבקשות.

תמצית טענות הצדדים

המבקשות סבורות, שמן הראוי לפסוק להן גמול בסך של 60,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחן בסך 204,000 ₪ בבקשתן נגד משיבה 1, וגמול בסך של 20,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחן בסך 67,000 ₪ בבקשתן נגד משיבה 2. לטענתן, הגמול ושכר הטרחה המבוקשים משקפים את הוצאותיהן בגין ניהול התובענה עד כה ולאור התוצאה המיטיבה עם כלל הצרכנים, ראוי והוגן לפצותן.

המבקשות טוענות, שמדובר בתובענות בעלות חשיבות ציבורית אשר הצמיחו תועלת רבה לציבור. המבקשות מדגישות את מורכבות ההליך ואת העובדה, שבקשות ההסתלקות הוגשו לאחר שהוגשו תגובות המשיבות, תשובה לתגובות מטעם המבקשות וכן לאחר קיומו של דיון ענייני.

המשיבות סבורות, שאין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה כלל. מדובר בתובענת סרק, שהטעם היחיד לה הוא רצון המבקשות לזכות בגמול כספי. לראיה, בקשת האישור הוגשה לאחר הגשת 7 בקשות דומות באותו נושא על ידי ב"כ המבקשות, עובדה אשר לא הוזכרה בבקשת האישור.

לטענתן, משלא הוסכם על תחולת חוק בנינים ציבוריים (מיתקני שתיה למים קרים), התשמ"ו – 1986 (להלן - חוק מתקני שתיה), עליהן, שהוא הבסיס לתובענה, ממילא אין חשיבות ציבורית לתובענה הייצוגית. המשיבות לא הודו בטענות נגדן ופעולתן במסגרת בקשת ההסתלקות, לא נבע לשיטתן ממחדליהן, אלא לפנים משורת הדין על פי המלצת בית המשפט, כדי למנוע התדיינות מיותרת בפרשנות החוק.

המשיבות תומכות טענותיהן בעובדה, שבמסגרת ההסתלקות לא נקבע פיצוי כספי כלשהו לקבוצה המיוצגת, כאשר הסעד המבוקש במסגרת הבקשה לאישור הוא 22,820,000 ₪.

דיון

התפיסה הכללית אותה ביקש חוק תובענות ייצוגיות, התש"ו- 2006 לקדם היא, שיש לעודד תובענות ייצוגיות. לצד זאת, נקודת המוצא בקביעת הגמול ושכר הטרחה לתובע הייצוגי ולב"כ היא, שאלו משולמים מקום, שהתובענה הייצוגית התקבלה, כולה או מקצתה. כאשר הבקשה אינה מאושרת, בית המשפט אינו פוסק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג.

אף על פי כן, ייתכנו מקרים בהם ייפסק גמול ושכר טרחה גם כאשר הבקשה לא אושרה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה. כך במקרה בו הוגשה בקשת הסתלקות על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות.

פסיקת הגמול ושכר הטרחה נעשית בהתחשב בשיקולים המפורטים בסעיפים 22(ב) ו- 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. פרופ' אלון קלמנט במאמרו "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" כותב כך:

"יש מקרים שבהם הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הביאה לשינוי בהתנהגותו של הנתבע ואף גרמה לו לפצות את מי שנפגע ממעשיו או מחדליו נשוא הבקשה. במקרים כאלה אין בדרך כלל הצדקה לאישור תובענה ייצוגית אלא אם יש צורך בקביעת מעשה פסוק בנדון. דווקא משום כך יש לתגמל את התובע המייצג ואת עורך הדין שבהגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הביאו את הנתבע לשנות את התנהגותו... התובע ועורך הדין זכאים לגמול ושכר טרחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע." [א' קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה ייצוגית" משפטים מא, תשע"א, עמ' 88].

בין הצדדים מחלוקת מהותית לגבי תחולת חוק מיתקני שתיה על המשיבות, שלא הוכרעה. אף על פי כן, יש להתחשב בתרומה ובתועלת לציבור עקב הגשת בקשת האישור.

הבקשה לאישור הביאה תועלת לציבור בכך, שיתאפשר ללקוחות המשיבות לקבל מים קרים לשתיה, ללא תשלום. לפיכך, יש לפסוק גמול למבקשות ושכ"ט לבא כוחן. החשיבות הציבורית נלמדת מדברי ההסבר לחוק מיתקני שתיה "הואיל ולא בכל המקומות בהם מצוי קהל רב מצויים מיתקני שתיה למים צוננים, מן הראוי לקבוע הסדר בחוק אשר יבטיח קיומם של מיתקנים כאמור, לשלומו ולרווחתו של הציבור".

עם זאת, לאור אופן ניהול ההליך, בהתחשב בעובדה שלא נפסק או הוסכם על פיצוי כספי לטובת הקבוצה לאור המחלוקת המשפטית, כאמור, לגבי תחולת חוק מיתקני שתיה על המשיבות, הפועלות, לטענתן, לפנים משורת הדין, מצאתי לנכון להעמיד את הסכומים הללו על הצד הנמוך.

לאור כל האמור, כל אחת מהמשיבות תשלם, בנפרד, גמול בסך של 5,000 ₪ וכן שכר טרחה בסך של 23,400 ₪.

המזכירות – תעביר עותק של פסק הדין למנהל בתי המשפט, לצורך עדכון פנקס תובענות ייצוגיות.