עע"ם 1777/14 חן המקום בע"מ נ' עיריית קרית אונו ואח'

השופטת ד' ברק-ארז:

1. המקרה שנדון בפנינו עורר לכאורה שאלה פשוטה ונקודתית: האם עיריית קריית אונו הייתה רשאית להתקשר בחוזה עם איגוד ערים דן על מנת שזה יטפל עבורה באשפה. אולם, כדי להשיב על שאלה זו נדרשנו לבחון שורה של סוגיות בעלות אופי כללי יותר: האם רשות מקומית רשאית להתקשר עם איגוד ערים שהיא אינה חברה בו בחוזה להספקת שירותים כנגד תשלום? והאם התקשרות זו צריכה להיות תוצאה של מכרז? כמו כן, ומאחר שדינו של איגוד ערים הוא כדינה של רשות מקומית, האם רשות מקומית אחת רשאית לשכור את שירותיה של רשות מקומית אחרת תמורת תשלום? האם רכישת שירותים כזו פטורה מחובת המכרז הכללית שבה חייבות ברגיל רשויות מקומיות? שאלות אלה יורדות לשורשה של החשיבה על דיני השלטון המקומי בכל הנוגע להיקפו הראוי של שיתוף הפעולה בין רשויות מקומיות.

עיקרי העובדות וההליכים עד כה

2. איגוד ערים איזור דן (תברואה וסילוק אשפה) (להלן: איגוד ערים דן או איגוד הערים), הוא המשיב 2, פועל בתחום של סילוק פסולת וטיפול בה באזור המרכז. מבחינה משפטית איגוד הערים מהווה מסגרת של שיתוף פעולה שנוצרה בין שש רשויות מקומיות מן האזור – תל אביב-יפו, חולון, רמת גן, בת ים, בני ברק וגבעתיים (ראו: צו איגוד ערים אזור דן (תברואה וסילוק אשפה), התשכ"ו-1966 (להלן: צו איגוד ערים דן)). עם זאת, בפועל, כך מסתבר, הוא מספק שירותים לרשויות נוספות. עיריית קריית אונו (להלן: העירייה), המשיבה 1, השוכנת אף היא באזור מרכז הארץ, התקשרה מדי פעם עם איגוד הערים בחוזה להספקת שירותי טיפול בסילוק אשפה בתמורת תשלום, כפי שעשו גם רשויות מקומיות אחרות.

3. המערערת, חברת חן המקום בע"מ (להלן: חן המקום), היא חברה מסחרית הפועלת בתחום של סילוק אשפה. לשיטתה, ועמדה זו הולידה את ההליך דנן, ההתקשרות של העירייה עם איגוד ערים דן נעשתה שלא כדין משום שלא קדם לה הליך של מכרז, וזאת בניגוד לחובתה של רשות מקומית להתקשר בחוזה רק על-פי מכרז, בכפוף לפטורים ממכרז הקבועים בדין, ואשר לשיטתה אינם חלים במקרה זה.

4. חן המקום הגישה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"ם 52402-01-13, סגנית הנשיאה ש' גדות) שכוונה נגד החלטתה (הנמשכת) של העירייה להתקשר בחוזה עם איגוד ערים דן ללא מכרז.

5. ביום 11.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה בקבעו כי נפל שיהוי בהגשתה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שראשיתה של ההתקשרות בין העירייה לבין איגוד הערים הייתה כבר בשנת 2004, עת נחתם ביניהם לראשונה חוזה שעניינו טיפול וסילוק אשפה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי טענת השיהוי יפה למקרה מסוג זה שבו אין לומר כי הפרקטיקה שכנגדה מכוונת העתירה מהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק.

הערעור וטענות הצדדים

6. חן המקום הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטתה, לא היה מקום לדחות את העתירה שהגישה בשל שיהוי, בנסיבות שבהן ההתקשרות בין העירייה לאיגוד ערים דן מתחדשת מדי שנה בשנה. חן המקום הוסיפה וטענה כי אמנם ידעה על ההתקשרות בין העירייה לאיגוד הערים זה זמן, אך החשש לפיו התקשרות זו היא בניגוד לדין עלה אצלה רק זמן קצר לפני הגשת העתירה.