תא"מ 50058-09-14 נ' גל ואח'

1. בפני תביעה בגין נזק שנגרם לאופנוע התובע ע"ס 13,916 ₪.

2. מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה ברחוב הירקון בתל אביב, בין התובע, רכוב על אופנועו לבין רכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 ובבעלות הנתבע 1.

3. התובע טוען כי בעת שנסע אחרי רכב הנתבעים, כאשר בכביש שורר מצב של פקק תנועה, בלם לפתע רכב הנתבעים. התובע, כך נטען, הופתע מבלימתו הפתאומית של הרכב, ועל מנת שלא לפגוע בו מאחור, ניסה לעקפו משמאל. משהבחין כי מגיעה תנועה בכיוון הנגדי, ניסה לעקוף את הרכב מימין ובכך להימנע מהפגיעה. אז, כך נטען, נפתחה דלת הנוסע האחורית-ימנית של רכב הנתבעים ופגעה באופנועו, מהשגרם לנזקים הנטענים. התובע טוען כי רכב הנתבעים נהג ברשלנות בכך שבלם בפתאומיות במרכז נתיב תחבורה ופתח את הדלת בניגוד לתקנות 80 ו-81 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).

מנגד, הנתבעים טוענים כי בעת שנסע רכבם בנתיב הימני, האט הרכב והתקרב לצידו הימני של הכביש על מנת להוריד נוסעת. או אז, כך נטען, הגיח לפתע התובע רכוב על אופנועו, ניסה לבצע עקיפה מימין ופגע בדלת הנוסעת הפתוחה. הנתבעים טוענים כי התובע הוא-הוא האשם בתאונה היות ולא שמר מרחק כדין וניסה לבצע עקיפה אסורה ומסוכנת – ובכך גרם לקרות התאונה.

4. ראשית, ובטרם אכריע באשר לאחריותם של הנתבעים לתאונה, אפתח דווקא בהתנהלותו של התובע. כאמור, האחרון נע בעקבות רכב הנתבעים רכוב על אופנועו, כאשר התנועה בכביש היא, כפי שהוא מתאר אותה, "נוסעים בפקק רח' הירקון מרחק של אוטו לאוטו כמעט צמוד" (וראה פרוטוקול הדיון מיום 15.05.2016 (להלן: הפרוטוקול), בעמ' 2, שורה 26). ברי לכל כי במצב כזה אין הרכבים נעים במהירות גבוהה, מה שאינו עולה בקנה אחד עם תיאורו של התובע את מהירות הנסיעה של הרכבים: "...כולם נסעו ארבעים קמ"ש והוא נעצר בפתאומיות ופתח דלת" (וראה הפרוטוקול, בעמ' 2, שורה 19). סתירה זו בדברי התובע אינה מתיישבת עם טענותיו וההיגיון הבריא.

5. אמת, צודק התובע בכך שנהג הנתבעים לא נהג כפי המצופה מנהג סביר בנסיבות העניין. עם זאת, רוצה אני לציין כי לא עבר רכב הנתבעים על תקנות 80 ו-81 לתקנות התעבורה. התנהלותו של רכב הנתבעים בעייתי היא בהקשר של עצירת רכב בנתיב נסיעה בצורה המפריעה להתנהלות התקינה בהקשר של תקנה 71(1) לתקנות התעבורה.

6. עם זאת, תקנות התעבורה יהיו בעניין זה למעין חרב פיפיות לתובע. אם נאמר שנהג הנתבעים נהג שלא כמצופה מהנהג הסביר בנסיבות העניין, הרי שנהיגתו של התובע רחוקה מכך אף יותר. התובע עצמו העיד כי הכביש היה מצוי במצב של פקק תנועה. במצב שכזה ראוי לנהג כי יזהר שבעתיים – מאחר וניתן לצפות במידה רבה יותר של ביטחון כי רכבים יעצרו באופן מפתיע. היות וכך הרי שראוי היה כי היה התובע שומר מרחק כדין בהתאם למהירות הנסיעה ומצב הדרך, בהתאם לתקנה 49 לתקנות התעבורה. לא זו אף זו, התובע, משנסתבר לו כי רכב הנתבעים מאט לכדי עצירה, ומשנוכח כי לא יוכל לעקפו כחוק מימין – בחר לבצע עקיפה מימין, וזאת בניגוד לתקנה 47 לתקנות התעבורה האוסרת על כך באופן מפורש, זאת תוך מעבר בין רכב הנתבעים לרכבים החונים מימינו בצורה רשלנית ומסוכנת.

7. עם כן, התביעה מתקבלת בחלקה. על אף שרכב הנתבעים אכן האט ונעצר בנתיב הנסיעה שלא כדין ובצורה רשלנית, רשלנותו של התובע במקרה דנן גדולה היא עשרות מונים, והוא האחראי העיקרי לתאונה. לאור האמור, קובע אני אחריות לתאונה ביחס של 80%-20% לרעת התובע, שהוא-הוא הגורם העיקרי לתאונה נשוא דיון זה.

8. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 2,783 ₪, בצירוף הוצאות משפט ( אגרה ) ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ו, 17 מאי 2016, בהעדר הצדדים.