מ' נ' גולן

            לפניי תביעה שהגיש התובע (יליד שנת 1966) לפיצוי בגין נזק-גוף שהוסב לו, לטענתו, באירוע מיום 20.11.2009, אשר בו הותקף והוכה במוט ברזל על-ידי שכנו, הנתבע.

            בעקבות האירוע הורשע הנתבע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה חבלנית, והושתו עליו עונשים כמפורט בגזר דין מיום 12.7.2012 (ת"פ 12240-11-10). יצוין, כי במסגרת גזר הדין חוייב הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 3,500 ₪.

            בתיק הוגש כתב הגנה וכן הוגשו תחשיבי-נזק, כאשר הצדדים הסכימו לצורך זה על העמדת הנכות הרפואית על שיעור של 7.5%. יודגש, כי מדובר בנכות בגין צלקת.

בדיון שנערך לפניי ביום 8.5.2016, הסכימו הצדדים כי פסק-הדין יינתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. באי-כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם, וכן ניתנה לכל אחד מבעלי-הדין עצמם אפשרות להשמיע את דברו ולחדד נקודות שהוא חפץ כי בית המשפט יביא בחשבון פסק-הדין.

            בטענותיו בכתב ובעל-פה טוען בא-כוח התובע, בין היתר, לגבי חומרת התקיפה – לדבריו, הנתבע גמר אומר להביא למותו של התובע, ורק התערבות המשטרה מנעה תוצאות חמורות הרבה יותר. התובע טוען כי נגרמו לו פציעות ונזקים שונים באירוע, ומזכיר כי הנתבע הורשע בדין – על כל המשתמע מכך – וכי הוסכם על נכות רפואית של 7.5%. לדבריו, הוא שהה בחופשת מחלה תקופה של 42 ימים ושכרו שולם על-חשבון ימי מחלה. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בראשי נזק שונים – הוצאות שנגרמו לו, הפסדי שכר, עזרת הזולת וכאב וסבל – וכי אין מקום לייחס לו אשם תורם.

            בא-כוח הנתבע מצדו טוען, בין היתר, לגבי התנהגותו של התובע, המטריד לדבריו את הנתבע ובני משפחתו (מה שהוביל להגשת תלונות רבות במשטרה). הנתבע גם טוען כי נסיבות האירוע הספציפי נשוא התביעה שונות מכפי שתיאר התובע (הגם שאין מחלוקת לגבי ההרשעה), וכי יש לייחס לתובע אשם תורם לפרוץ התגרה. לגבי הצלקת – הנתבע גורס כי זו נזכרה לראשונה בתיעוד הרפואי זמן רב לאחר האירוע, ולכן אין קשר סיבתי. לשיטתו של הנתבע, הנזקים שלהם טוען התובע אינם נתמכים בראיות, ומכל פיצוי שייפסק יש להפחית את הסכום ששולם במסגרת ההליך הפלילי. 

            לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים, עיינתי בחומר שהונח לפניי לרבות המסמכים הרפואיים, נתתי את דעתי לשיעור הנכות הרפואית המוסכמת ולטיב הנכות, הבאתי בחשבון את עובדת הרשעתו של הנתבע בהליך פלילי בגין תקיפה של התובע (באמצעות מוט ברזל), וכן שקלתי את טענותיו של הנתבע לעניין אשם תורם ואת החומר שצירף, החלטתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 24,500 ₪. מובהר, כי בקביעת סכום זה התחשבתי גם בכך שהנתבע שילם לתובע במסגרת ההליך הפלילי פיצוי בסך של 3,500 ₪.

כמו-כן יישא הנתבע בתשלום אגרת משפט כפי ששולמה, שכר המומחה מטעם התובע (לפי קבלה) ושכר טרחת עורך-דין בסך של 4800 ₪.

אני פוטר מתשלום יתרת האגרה.