ר' ואח' נ' פרסמן

התביעה היא בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו עקב תקיפתו על ידי הנתבע.

בין הצדדים שוררים יחסים עכורים על רקע סכסוך שקיים ביניהם בגין נזילת מים שחדרה לדירת הנתבע מדירה בבעלות התובע. במסגרת הליך שהתנהל בין הצדדים בקשר לסכסוך זה בבית המשפט חויב התובע לשלם לנתבע פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לדירתו עקב הדליפה.

לטענת התובע בבוקר יום 1.5.11 תקף אותו הנתבע שעה שעמד בכניסה לביתו על ידי כך שהתנגש בו עם ווספה עליה רכב. אין מחלוקת בין הצדדים כי בבוקר יום האירוע עמד התובע על מדרכה והנתבע אשר נהג בווספה ראה אותו והתקרב לעברו. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הנתבע אכן פגע בגופו של התובע באמצעות הווספה ואם התשובה לכך חיובית האם עשה זאת במתכוון.

לפי גרסת התובע כאשר הנתבע ראה אותו על המדרכה הוא ביצע סיבוב פרסה, חזר למקום בו עמד ועלה עם הווספה על המדרכה. הנתבע נסע במהירות לכיוונו, גלגל הווספה התנגש בין רגליו של התובע, הוא איבד את שיווי המשקל נפל על הכידון של הווספה ונפצע ביד שמאל. התובע טוען כי הפגיעה בו הייתה מכוונת שכן אין סיבה שהנתבע יפעל כך מטעם אחר. אחרי שנפגע, התובע צעק על הנתבע וניסה לחפש מקל או אמצעי אחר על מנת להרביץ לו אך לא מצא. הנתבע עשה תנועות אגרוף כאילו הוא עומד לתת לתובע מכות אך לא עשה כן והסתלק מן המקום. התובע טוען כי הנתבע הוא אדם אלים אשר קילל והיכה אותו יותר מפעם אחת. התובע סבר תחילה כי כאביו ביד ייעלמו מעצמם אולם בערב, משלא הרפו, נסע לקבל טיפול במרפאת טרם. למחרת דיווח על האירוע במשטרה. לאחר מכן הלך לקופת חולים שם גובסה ידו. הגבס הוסר לאחר חודש.

הנתבע מכחיש כי תקף את התובע. לפי גרסתו כאשר רכב על הווספה ליד ביתו ראה את התובע עומד יחד עם פועל שלו בכניסה לחניון של בית סמוך. מכיוון שמספר ימים לפני כן הבחין בנזילת מים חדשה בדירתו הוא ביקש להתקרב אל התובע על מנת להודיע לו על כך ולבקש ממנו לתקנה. הוא עצר בסמוך לפועל וכאשר התובע הבחין בו הוא החל לצעוק עליו ולקלל אותו. התובע התקרב אליו ואחז בזרועותיו. הנתבע כיבה את המנוע וירד מהווספה. בשלב זה התובע התרחק מעט והתכופף על מנת לחפש חפץ לתקוף אותו. נוכח התגובה האלימה, שחרגה בהיקפה מהתגובות שהיה רגיל אליהן, הנתבע התיישב מחדש על הווספה ומיהר להתרחק מהמקום על מנת להימנע מעימות פיזי. בתצהירו טען הנתבע כי כל האירוע נמשך מספר שניות והוא לא ראה כל מגע בין הווספה לתובע. בעדותו אישר כי ייתכן שהתובע נגע בכידון של הווספה, אולם לא נפל עליו. הנתבע הכחיש כי נסע באופן מכוון על מנת לפגוע בתובע. הוא הוזמן למשטרה למסור גרסתו לאחר שהתובע הגיש נגדו תלונה ולאחר מכן נמסר לו כי התיק נסגר. הנתבע הוסיף וטען כי מעולם לא היכה את התובע וההפך הוא הנכון – חרף התגרויותיו הוא נמנע מכל עימות עמו.

על התובע מוטל הנטל להוכיח את כל יסודות תביעתו ובכלל זה את נסיבות אירוע התאונה. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפני מצאתי כי התובע לא הוכיח את נסיבות הפגיעה כפי שנטענו על ידו. לאחר ששמעתי את העדויות, מצאתי להעדיף את עדות הנתבע לגבי נסיבות האירוע על פני עדות התובע. התרשמתי ממהימנות גרסתו לפיה עצר ליד התובע וכלל לא "נכנס בו" עם הווספה. מגרסת התובע עולה כי מדובר באירוע חמור של דריסה לאור יום, ולא השתכנעתי כי כך אירע. איני סבורה כי האופן בו ניסח הנתבע את עדותו בבית המשפט פוגמת מאמינותו, כנטען על ידי התובע. אכן בעדות אישר הנתבע כי יתכן שהתובע נגע בווספה וכן "שלא התרשם" כי נפל על הכידון, אולם דברים אלה נאמרו מפאת הזהירות שכן הבהיר בפשטות כי האירוע התרחש בתוך מספר שניות. עם זאת, הנתבע דבק בעדותו בגרסתו לפיה הוא לא התנגש בתובע עם הווספה. טענת התובע לפיה הנתבע הוא אדם "גס רוח ואלים" וכי הוא קילל אותו ונתן לו מכות יותר מפעם אחת (סעיף 6 לתצהירו), אשר הייתה עשויה לתמוך בגרסתו לגבי אופיין האלים של נסיבות האירוע, נטענה בעלמא וללא כל תימוכין. אוסיף כי בתצהירו לא פירט התובע שהיו עדים לאירוע ורק בחקירתו אישר שהיה אתו פועל. התובע לא טרח לפרט מהו שמו של אותו עד ראייה ומהם המאמצים שעשה על מנת לאתרו. גם אם אקבל את טענתו לפיה מדובר בעובד המתגורר בשטחים ולא ניתן כיום לאתרו, בהתחשב בחשיבות עדותו ובכך שהעד עבד עמו באותה עת, היה עליו להסביר מתי הפסיק לעבוד אצלו ומדוע לא דאג לתעד את עדותו לאחר האירוע ולשמור עמו על קשר לצורך הזמנתו לעדות.

איני מתעלמת מכך שהתובע פנה למרפאת טרם ביום האירוע (בלילה) ובתיעוד הרפואי נרשם כי קיבל מכה באותו בוקר. יתכן כי התובע נפגע במהלך האירוע אולם עליו הנטל להוכיח כיצד נפגע. יצוין כי לכך אין התייחסות במסמך. כמו כן איני מתעלמת מכך שבהודעה על תאונת דרכים שהוגשה על ידי התובע במשטרה למחרת האירוע נרשם כי הנתבע "עלה עליו" עם הווספה. אולם בשים לב ליחסים העכורים בין הצדדים לא מצאתי ליתן משקל להודעה זו. בהקשר זה יצוין כי התובע אישר בעדותו שהגיש "לא מעט" תלונות נגד הנתבע במשטרה. כאשר התבקש לאשר את טענת הנתבע לפיה כל התלונות נסגרו בלא כלום ענה כי אינו יודע, תשובה העשויה ללמד על חוסר עניין בגורל תלונותיו או על התחמקות ממתן מענה ישיר לשאלה. למותר לומר שעובדת הגשת התלונות וסגירתן אין בה כדי להכריע את הכף לגבי המקרה דנן ויש לבחון כל מקרה לגופו. עם זאת אין להתעלם מהרקע הרחב יותר של האירוע.

מסקנתי היא, אפוא, כי התובע לא נפגע באופן שנטען על ידו. לפיכך לא הוכחו יסודות עוולת התקיפה בהתאם לסעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

מסקנה