ע"ע 710-09-15

זו - את הסכום המעוכב או ערבות בנקאית בלתי מותנית בגובה הסכום המעוכב. לא יופקד הסכום כנדרש - לא יהא תוקף לעיכוב הביצוע ויהא על המבקש לשלם למשיב את מלוא הסכום הפסוק, כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

• לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט מירון שוורץ ונציגי הציבור גב' שולמית בר ומר עזרא מועלם; סע"ש 50616-02-13) מיום 19.7.15, בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב והמבקש חויב לשלם לו זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלו וסיומה בסך כולל של 183,506 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪. מנגד נקבע כי המבקש זכאי לקזז סכום הלוואה שקיבל המשיב ממנו ולא החזיר, בסך של 50,000 ₪.  

   

  הרקע לבקשה:

• המשיב עבד אצל המבקש כנהג משאית החל מחודש מאי 2007. בחודש דצמבר 2012 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, בנסיבות שהיו שנויות במחלוקת. בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקש לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, גמול עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות.

• בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעתו של המשיב בחלקה. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין הרלוונטיות לענייננו:

  א.בית הדין קיבל את עדותו של המבקש לפיה עיקר עיסוקו הינו בתחום החקלאות. לאור האמור, ובהעדר ראיות מטעם המשיב בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה כטענתו, נקבע כי על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן: צו ההרחבה).

  ב.נקבע כי תלושי השכר לא שיקפו נאמנה את התשלומים ששולמו למשיב מדי חודש, ואף לא את מספר ימי העבודה. בהתאם נקבע כי שכרו החודשי של המשיב עמד על סך של 7,500 ₪, כטענתו וכפי שעולה מתדפיסי הבנק. לאור זאת, המבקש חויב בפיצוי בגין הפרת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), בסך של 5,000 ₪.

  ג.בית הדין קבע כי אין בידי מי מן הצדדים ראיה מהימנה המעידה על שעות עבודתו של המשיב, זאת בהעדר יומן נוכחות או רישום אחר, וגם לאור העובדה כי כרטיסי הטכוגרף אינם מלמדים על שעות העבודה, אלא לכל היותר על השעות בהן נעה המשאית (גם זאת באופן מוגבל לאור תקלה בטכוגרף בחלק מן הזמן). עוד נקבע כי לא היה כל קושי לפקח על שעות עבודתו של המשיב, בין על ידי ניהול רישום יומי על בסיס דיווח ובין באמצעות שילוב אמצעים טכנולוגיים, ולכן נדחתה טענת המבקש לפיה אין להחיל על המשיב את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה). לאור האמור, בהתאם להוראות סעיף 26ב' לחוק הגנת השכר (שנכנס לתוקף בחודש פברואר 2009), ומשהמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לפי החוק, קבע בית הדין כי יש לפסוק לזכות המשיב גמול שעות נוספות בגין 60 שעות נוספות מדי חודש לגבי חודשי עבודה אלו (החל מיום 1.2.09), בסך של 121,196 ₪ (לפי 40 שעות בשיעור 125% ו – 20 שעות בשיעור 150%), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.12 ועד לתשלום בפועל.

  ד.בית הדין חישב את זכאות המשיב לחופשה שנתית לפי הוראות צו ההרחבה, וקבע - בהעדר פנקס חופשה - כי המשיב זכאי ל- 55 ימי חופשה. על כן, ובהתאם לשכרו הקובע, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיב פדיון חופשה בסך של 16,500 ₪. בנוסף חויב המבקש בפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות מכוח צו ההרחבה, בסך של 30,600 ₪ ו - 5,100 ₪ בהתאמה, וכן בדמי הבראה בסך של 5,110 ₪ (על סכום אחרון זה לא הוגש ערעור). תביעותיו הנוספות של המשיב, לרבות דרישתו לפיצויי פיטורים, נדחו.

  ה.בית הדין דחה את טענת המבקש לקיזוז תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת. בקשר לכך קבע בית הדין, כי סיום עבודתו של המשיב תואם בין הצדדים ולא "הפתיע" את המבקש, כטענתו. עם זאת, טענת הקיזוז הנוספת בכל הנוגע להלוואה, התקבלה. בהתאם נקבע כי מן הסכומים שנפסקו למשיב יש לקזז את סכום ההלוואה אותה קיבל המשיב, בסך של 50,000 ₪.

   

  הבקשה וטענות הצדדים:

• המבקש הגיש ערעור לבית דין זה אשר סב על הנושאים הבאים: תחולת צו ההרחבה; שכרו הקובע של המשיב; פדיון חופשה שנתית; גמול עבור עבודה בשעות נוספות; פיצוי בגין הפרת סעיף 24 לחוק הגנת השכר; ופיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות. במקביל להגשת הערעור הגיש המבקש את הבקשה שלפני.