פסק דין 2727-09, 2737/09, 2736/09, 2735/09, 2734/09, 2733/09

רקע כללי

1. המחלוקת אליה נדרשים אנו הינה מה הדין החל על תביעת התובעים וכיצד משפיע פסק הדין של בג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 10.10.07) (להלן: "בג"צ גבעת זאב") על זכויותיהם. מדובר ב- 110 תובעים שנחלקים לשתי קבוצות (81 תובעים שמיוצגים על ידי עו"ד מסארווה ו- 29 תובעים שמיוצגים על ידי עו"ד עבידאת).

   התובעים מועסקים או הועסקו על ידי הנתבע - המנהל האזרחי באזור יו"ש (להלן: "המנהל האזרחי"). המטה של המנהל האזרחי, נמצא בתוך בסיס צבאי, בסמוך לישוב בית אל שמצפון לירושלים. התובעים, כולם פלסטינאים, אינם תושבי או אזרחי ישראל ומקום מגוריהם בתחומי הרשות הפלסטינאית.

   מרבית התובעים (כ-81) עובדים במטה המים במנהל האזרחי ויתרתם מועסקים במטות אחרים במנהל האזרחי בעבודות כגון רישום מקרקעין, יערנות, דיגום, רישום קרקעות וכו'. חלק מהתובעים מועסק שנים רבות וחלקם פרש לפנסיה בינתיים.

   תביעתם העיקרית היתה לתשלום הפרשים לשכר מינימום כפי שהיה בתוקף בישראל. אין חולק כי מראשית שנת 2008 משולם להם שכר מינימום בהתאם לסכום שנקבע בישראל, ובהתאם לצו מיום 7.11.07.

    

2. שטחי יהודה ושומרון (להלן: "האזור") מוחזקים על ידי כוחות צה"ל מאז 7.6.67 ובהתאם למשפט הבינלאומי הפומבי צה"ל נכנס בנעליו של הריבון, שהחזיק באזור קודם לתפיסתו - הממשל הירדני. באזור יהודה ושומרון הוקם ממשל צבאי, בראשו עומד מפקד צבאי והוא חליפו של הריבון הירדני, הכל כמפורט בסעיף 3א' למנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (אזור הגדה המערבית) (מספר 2) תשכ"ז – 1967. בהתאם לדין הבינלאומי הנוגע לתפיסה לוחמתית לא חל באזור הדין הישראלי, אלא אם כן הוא מוחל באופן ספציפי. הדין החל הינו אפוא הדין שהיה קודם לתפיסת האזור ובפרט הדין הירדני וכך גם תחיקת הביטחון שהוצאה על ידי מפקד כוחות צה"ל באזור.

    

   טענות הצדדים

3. לטענת התובעים קופחו זכויותיהם ולא שולם להם שכר מינימום כפי שנקבע בישראל והם זכאים כפי שנקבע בבג"צ גבעת זאב הנ"ל לשכר המינימום שהיה בישראל. כמו כן טענו לזכויות נוספות להן הם זכאים מכוח משפט העבודה בישראל. לטענת התובעים, המנהל האזרחי הוא הזרוע של ממשלת ישראל ולכן אף התביעה מתבררת בבית משפט ישראלי, כאשר מדינת ישראל יש לה ריבונות חלקית או רדומה. התובעים דחו את הטענה שהמפקד הצבאי הוא יורש של השלטון שהיה עובר לתפיסת האזור. הזיקה האמיצה הינה לדין הישראלי והם הפנו בעניין זה לפסקי הדין שניתנו בעניין דיני הנזיקין. לשיטתם של התובעים, המנהל האזרחי שהינו המעביד, מהווה גוף שלטוני וככזה חלות עליו חובות מכוח המשפט המנהלי. בין היתר חייב הוא לנהוג בסבירות וללא שיקולים זרים, בתום לב ובשיוויון. הואיל ומדובר בעבודה במובלעת ישראלית יחד עם עובדים ישראלים, הרי שאין להפלות בינם לבין העובדים הישראלים. התנהלות מפלה פוגעת בשיוויון על רקע לאום או מוצא והיא פסולה. התובעים הועסקו אף בישובים הישראליים ובכל אופן הצווים של המפקד הצבאי, הרחיבו את החובה לשלם שכר מינימום, בהתאם לסכום שמשולם בישראל, אף ביחס להעסקת תושבי האזור, המועסקים על ידי מעסיק ישראלי. מבחן מירב הזיקות נוטה לטובת התובעים, ולכן יש להחיל עליהם את הדין הישראלי ובפרט את הזכות לקבל שכר מינימום בהתאם לסכום שמשולם בישראל. בחוזה העסקה של התובעים נקבע שבית המשפט שידון בתביעה הינו בית המשפט הישראלי בירושלים ולכן הדין שצריך לחול הינו הדין הישראלי. מהמדינה הירדנית ושליטתה באזור, לא נותר דבר, כאשר חלק מהאזור הועבר לשליטה של הרשות הפלסטינאית (הרש"פ). לתובעים שולם שכר במטבע ישראלי. לתובעים שולמו תוספות שכר שנהוגות בישראל כמו "הסכם מסגרת 87". לנוכח כל זאת לטענתם יש לקבוע כי הדין החל הינו הדין הישראלי. התובעים זכאים לזכויות הקוגנטיות שבישראל ובפרט להפרשי שכר מינימום וכך גם דמי הבראה וזכויות סוציאליות.

    

4. לטענת הנתבעת התובעים הועסקו על ידי המנהל האזרחי שבא בנעליו של הריבון ששלט באזור קודם לתפיסתו על ידי צה"ל. המנהל האזרחי הוקם כדי להחליף את הריבון באזור. התובעים חתמו על חוזים בשפה הערבית שבהם צוין מפורשות כי יחול עליהם הדין הירדני וכך גם הוסבר להם עם קליטתם לעבודה. השכר ששולם להם היה בהתאם לטבלאות השכר ברשות הפלשתינאית, מאז שנת 1994. תלושי השכר הוצאו גם בשפה הערבית. מקום העבודה היה באזור יהודה ושומרון אך לא בתוך המובלעות הישראליות, דהיינו לא בתוך תחומי הישובים הישראלים אלא רק מחוץ להם. המנהל האזרחי יושב בבסיס צבאי בסמוך למובלעת הישראלית של הישוב בית אל, אך לא בתוך המובלעת. התובעים כולם תושבי האזור והמנהל האזרחי פועל באזור כדי לספק את השירותים לתושבי האזור, בעיקר פלסטינאים. העסקתם מעוגנת בחוזה ובקובץ התשרי"ש שהינו המקבילה של התקשי"ר שחל על עובדי המדינה בישראל, אך מקורו של זה – התשרי"ש – הינו בדין הירדני (פרוט' עמ' 27 ש' 4). דרך העסקתם ותנאי העסקתם הינם בהתאם לטבלאות השכר ברש"פ ובהתאם לתנאים הנהוגים ברש"פ והדין הירדני שחל באזור קודם לתפיסת האזור. מקום עריכת החוזה וביצועו אף הוא באזור. עובדי המנהל האזרחי בתפקידים אלה היו תושבי האזור ועל כולם חל דין אחד – הדין באזור, שהינו כאמור הדין הירדני עם תחולת הצווים של המפקד הצבאי והשוואה לטבלאות שנהוגות ברש"פ. התשלום הועבר לחשבונות הבנק של התובעים באזור, כאשר המיסים שנגבו (מס הכנסה ואגרת בריאות) הועברו לרשות הפלשתינאית. לנוכח כל אלה ברור כי על החוזה יחול הדין שבאזור. בכל אופן מירב הזיקות מצביעות על הדין החל באזור, כזה שיקבע את תנאי עבודתם של התובעים.

    

   ההליך