ת"פ 53816-12-10 מדינת ישראל נ' ח'

כתב אישום זה נוגע לאירועים שארעו לפני כמעט שש שנים תמימות, במסגרת סכסוך עכור בין שכנים. המתלוננים הם שכניו של הנאשם, ס' ב' (להלן: "ס' ב' ") ובנור' ב' (להלן: "ר' ב' ").

בין הנאשם למתלוננים סכסוך אזרחי ממושך, בנוגע לשטח מעבר בין המגרשים, לשער שהותקן במקום ע"י המתלוננים, לחריגות בניה של המתלוננים, שהנאשם התנגד להכשרתן ועוד. הסכסוך האזרחי איננו רלוונטי להכרעה בתיק זה, אולם מדובר ברקע חיוני להבנת העניין.

כתב האישום ייחס לנאשם עבירות הכרוכות בשני אירועים נפרדים:

• אירוע מיום 2.6.2010 של איומים כלפי ס' ב' ור' ב' .

• אירוע מיום 6.6.2010 של איומים ותקיפה שלר' ב' וגרימת חבלה של ממש.

בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

יודגש כי מדובר בספק קל שבקלים, המבוסס בעיקר על תחושה כי שני הצדדים לא טמנו ידם בצלחת. שלושת העדים המרכזיים, המתלוננים ס' ב' ור' ב' ב' מזה, והנאשם מזה, תיארו כל אחד מציאות בדויה, לפיה רק לצד אחד חלק בסכסוך, ואילו הצד השני זך כטלית שכולה תכלת. בקיעים משמעותיים נמצאו בכל שלוש העדויות, וקשה לבית המשפט לבסס הכרעת דין מרשיעה, על יסוד שלוש עדויות רוויות אמוציות ושנאה הדדית.

גם אם ברור שהנאשם לא אמר אמת בעדותו, כפי שיפורט בהמשך, הרי שבהתחשב באופן החקירה הפגום, אין בידי בית המשפט מצע ראייתי מספק להרשעה מעבר לכל ספק סביר, ובלית ברירה אין מנוס מזיכוי מחמת הספק.

הטענה המרכזית של הנאשם, עוד ממועד ישיבת ההקראה הראשונה ולאורך משך חיי התיק כולו, היתה טענת הגנה מן הצדק, הנוגעת לעובדה שתלונות שהגיש הנאשם עצמו כנגד שכנו נסגרו, ואילו דווקא בתלונה זו הוגש כתב אישום. דווקא בעניין טענה זו לא הורם הנטל.