בפ"מ 346-11-14 סולימאן מוחמד ובניו בע"מ נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא רשיון.

המבקשת הינה הבעלים של הרכב, לא ראתה להסביר בבקשתה את הזיקה בינה ובין הנהג.

המבקשת עותרת לביטול ההחלטה מאחר ולטענתה לא בוצעה עבירה, הנהג על פי הדוח לא נהג ברכב, ואם עשה זאת הדבר לא היה על דעתה.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

במקרה דנן, קיימות ראיות טובות לכאורה לביצוע העבירה. השוטר בלאל סולימאן רשם כי ראה את הרכב בנסיעה וכאשר הורה לו לעצור ניסה הנהג להתחבא. השוטר דיסגני רשם כי הנהג הכחיש תחילה את הנהיגה אולם הודה בה בהמשך תוך שהוא מסביר כי הדבר נעשה בשטח בלבד.

לצידו של הנהג היה ברכב אחמד סולימאן, אשר אף הזיקה בינו ובין המבקשת לא הוסברה, ולכאורה הוא אחד מעובדיה או אף ממנהליה ובעליה של החברה המשפחתית סולימאן מוחמד ובניו בע"מ.