עא"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 1967, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 31.7.14, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

ראשית, בהסכמת הצדדים מתוקנת טעות קולמוס בדבר מספר הרכב כמבוקש.

דר' אפרים ליבנר, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע מתלונן על כאבי צוואר וגב תחתון. נמצאה רק מגבלה מזערית בתנועות עמ"ש צווארי. אין עדות לקיפוח נויורלוגי. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לפריט 37 (5) (א) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. כמו כן נקבעו נכויות זמניות של 100% לשבועיים, 50% לחודש ו- 20% לחודשיים.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאיננה גבוהה של 5% בלבד בגין מגבלה מזערית בתנועות הצוואר ; שני הצדדים חלקו על חוות דעת המומחה, כשהתובע טען כי היה מקום למלוא הסעיף ולא למחציתו, והנתבעת טענה כי המגבלה המזערית איננה קשורה לתאונה אלא לשינויים ניווניים ; התובע טען כי עבר כמפקח במפעל בשכר של 4,635 ₪, וכי המגבלה התפקודית גובהה מהנכות הרפואית ; הנתבעת טענה כי התובע החל לעבוד רק 9 חד' לפני התאונה, וכי אין כל שינוי בהשתכרותו לאחר התאונה, לא נרשמה העדרות מהעבודה גם בתקופת הנכויות הזמניות ולא צורפו כל קבלות לעניין הטענה להוצאות.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 10,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר, אם יוכחו, ואפשרות להפסדי שכר לעתיד לרבות הפרשות סוצ' – 24,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 2,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 36,000 ₪ בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה.