ת"א 12468-12-15 ו' נ' ש'

מבוא

1. בפני בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, או לחלופין להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.

2. בכתב התביעה פירטה התובעת כי הנתבע היה נשוי לבתה מיום 25.1.1993. בשנת 2013 התגלע סכסוך בין בתה של התובעת לבין הנתבע והם החלו בהליך גירושין שהסתיים ביום 30.12.14 בחתימת הסכם גירושין.

3. אשר לעילת התביעה פירטה התובעת כי בחודש יוני 2008 פנה אליה הנתבע בבקשת הלוואה בסך של 350,000 ₪ לצורך הקמת עסק עבור בתה. התובעת נעתרה לבקשתו של הנתבע והעבירה לחשבונו סך של 350,000 ₪. לטענת התובעת הנתבע לא השתמש בכסף על מנת להקים עסק עבור בתה וביום 8.12.08 החזיר לתובעת סך של 200,000 ₪, ואולם יתרת ההלוואה טרם הוחזרה. התובעת הוסיפה כי הנתבע הודיע לה שבשל הסכסוך עם בתה אין בכוונתו להחזיר לה את יתרת ההלוואה.

4. בכתב התביעה ביקשה התובעת לאכוף את הסכם ההלוואה ולקבל את יתרת ההלוואה, כן ביקשה לקבוע פיצוי בגין נזק לא ממוני בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

5. אקדים ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה.

   הבקשה והתגובה

6. בבקשתו לדחיית התביעה על הסף, או להעברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה, טען הנתבע כי מדובר בתובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, שכן לטענת התובעת, ההלוואה כביכול, ניתנה על רקע מערכת היחסים המשפחתית. אשר על כן, בהתאם לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מסורה הסמכות לדון בה לבית המשפט לענייני משפחה.

7. התובעת התנגדה לבקשה בטענה כי התובעת אינה עוד בת משפחה של הנתבע החל במועד הגירושין. נטען כי עילת התביעה נוצרה לאחר מועד הגירושין – כאשר התובעת פנתה אל הנתבע בבקשה להחזר ההלוואה ונענתה בשלילה.

   דיון והכרעה