ה"פ 571-02-16 נגר נ' מינהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשה לצו מניעה זמני, אשר יורה על עיכוב הליכי פינוי נכס מקרקעין המצוי ברחוב יחיא קאפח 5 בתל-אביב – יפו (חלק מחלקה 7 בגוש 7002, להלן: "הנכס"). בהמשך, ובמסגרת בקשה מס' 3, התבקש בית המשפט להורות למשיבה למסור את מפתחות הנכס לידי המבקש לאחר שבוצע פינוי הנכס בפועל.

בקשה לצו מניעה זמני הוגשה ביום 1.2.2016, היום המיועד לביצוע הפינוי בפועל, וזאת אף כי גם לשיטת ב"כ המבקש בדיון שהתקיים לפניי – ידע המבקש על הפינוי הצפוי מראשית חודש ינואר. בית משפט זה (כב' סגנית הנשיא נ' גרוסמן) נעתר לבקשה והוציאה צו ארעי המונע את הפינוי, בכפוף להפקדת סך 25,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 48 שעות. בקשה שהובאה לפניי לעיון חוזר בהחלטה נדחתה בהחלטתי מיום 3.2.2016. במסגרת החלטתי זו ציינתי גם כי:

"אף שהבקשה מתייחסת ליכולתו הכלכלית של המבקש, לא נפרשה תשתית ראייתית להוכחת האמור בבקשה, לא צורפו תדפיסי בנק – לא של המבקש ולא של אחותו, הפועלת בשמו; לא צורף מינוי האחות כאפוטרופוס ולא צורף יפוי כוח לאחות; ואף לא צורפה חוות דעת רפואית שיש בה כדי לתמוך באמור. למעשה, הבקשה למתן הוראות אף לא נתמכת בתצהיר.

בנסיבות אלה, אין בידי להעתר לבקשה..."(להלן: "ההחלטה הקודמת")

חרף האמור בהחלטה הקודמת, הוריתי על הארכת המועד להפקדת הערובות שנקבעו בהחלטת כב' סגנית הנשיא עד יום 8.2.2016 – והן אכן הופקדו.

המשיבה הגישה תשובה לבקשה לסעד זמני, ובה עמדה על כך שהמבקש לא הציג כל ראיה שיש בה כדי להקים לו זכות בנכס, ומשכך – סבורה המשיבה כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

ביום 22.2.2016 התקיים לפניי דיון בבקשה לסעד זמני. במסגרת הדיון, שמעתי את טיעוני הצדדים, והעליתי לפני ב"כ המבקש שאלות שונות המתעוררות מן הבקשה. בסוף הדיון, המלצתי לב"כ המבקש לשקול את מחיקת הבקשה ללא צו להוצאות, הצעה שעליה ביקש ב"כ המבקש שהות של 24 שעות להשיב. הוריתי כי עמדתו תוגש עד יום 23.2.2016.

משלא עמד ב"כ המבקש במועד שנקבע, ולא הגיש כל עמדה – בין לחיוב ובין לשלילה – אין מנוס ממתן הכרעה מנומקת בבקשה לסעד זמני.

לאחר עיון בחומר, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני, וכי יש להורות על ביטול הצו הארעי שיצא מלפני בית משפט זה ביום 1.2.2016. להלן נימוקיי בתמצית.

כפי שציינתי במהלך הדיון, הבקשה רצופה ליקויים, פגמים וחוסרים – חלקם דיוניים, חלקם ראייתיים וחלקם מהותיים. הפגם המרכזי, המהותי והכבד ביותר, לטעמי הוא היעדרו של מבקש בבקשה, ואבאר.

אף שלכאורה, מגיש הבקשה הוא מר אליעזר נגר, לא הוצג ייפוי כוח מטעם מר נגר; מר נגר לא ייפה את כוחה של המצהירה בבקשה – גב' גלי זריהן – לייצגו בבית המשפט או לנקוט הליכים משפטיים נגדו; לא הוצגה החלטה הממנה את גב' זריהן – או כל אדם אחר – לפעול כאפוטרופוס למר נגר, ולמעשה, בדיון לפניי הבהיר ב"כ המבקש כי מר נגר אינו פסול דין כלל ועיקר. לא הובאה לפניי גם חוות דעת מקצועית-רפואית, המלמדת כי מר נגר אינו מסוגל לדאוג לענייניו, להחליט בעצמו על ניהול הליכים וכיוצא באלה. למעשה, לא ראיתי כל אסמכתא לכך שעו"ד אלטשטטר הוסמך על ידי מר נגר להיות בא כוחו – אם כי אני מניח, כמובן, כי עניין זה הוסדר בין מר נגר ובין עו"ד אלטשטטר.

ודוק: כפי שניתן לראות מהחלטתי הקודמת (שצוטטה בחלקה בסעיף 2 לעיל), כבר בשלב מוקדם של הדיון העמדתי את ב"כ המבקש על החוסרים הללו. חזקה על ב"כ המבקש כי אילו יכול היה להציג מסמכים אלה – ייפוי כוח לאחות, ייפוי כוח לעו"ד אלטשטטר עצמו או חוות דעת רפואית – היה עושה כן, ומשלא נעשה הדבר – אין לי אלא להניח כי המבקש עצמו – כלל אינו מודע להיותו "מבקש" בהליך זה, על כל המשתמע מכך.