עמ"נ 19628-02-16

בקשה למתן סעד ביניים אשר יעכב את התייצבות המבקש במתקן "חולות" עד להכרעה בערעור המנהלי שהגיש על החלטת בית הדין לעררים בבאר שבע בערר (ב"ש) 3554-15 שניתנה על ידי כב' הדיין מיכאל זילברשמיד ביום 10.1.16.

המבקש, נתין אריתריאה, יליד 1989, הסתנן לישראל ביום 15.10.10. לאחר ששהה במשמורת במתקן 'סהרונים', ניתן לעורר אישור ישיבה זמני בישראל. המבקש מתגורר בתל אביב ועובד בבר-מועדון DELI בעיר. ביום 1.9.15 זומן המבקש לשימוע על מנת לבחון אפשרות למתן הוראת שהיה במתקן "חולות". מפרוטוקול השימוע שנערך לו ביום 7.9.15, עולה, כי המבקש ציין שלא היו לו חוויות חריגות בדרכו לישראל, אין לו משפחה בישראל, אין לו בעיות רפואיות מלבד חורים בשיניים, לא הגיש בקשה למקלט מדיני בישראל, ואינו מעוניין לעבור למדינה שלישית. בתום השימוע הוחלט ליתן למבקש הוראת שהיה במתקן "חולות" למשך 12 חודשים.

ביום 20.9.15 הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים, בו ביקש להכריז על בטלות הוראת השהיה שהוצאה לו, בד בבד עם הערר הוגשה בקשה למתן צו ביניים. בו ביום ניתן צו ארעי המשהה את התייצבותו ומותיר בידו את הרשיון שהיה בידו טרם הוצאת הוראת השהיה.

ביום 10.1.16 דחה בית הדין את הערר וקבע, כי לא נפל פגם בהחלטה המורה על מתן הוראת שהיה למבקש. למבקש נערך תשאול על מנת לבחון האם הוא עומד בדרישות החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954 (להלן - "החוק למניעת הסתננות") ובקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הפנים (להלן - "המשיב") להפניה למרכז השהיה, ונמצא, כי אין בעניינו נסיבות המצדיקות חריגה מהוראות אלה. אין בנזק שיכול להיגרם למקום עבודתו של המבקש כדי להביא לביטול הוראת השהיה שכן, זו נועדה למנוע את השתקעות אוכלוסיית המסתננים במרכזי הערים בישראל. גם אם הוגשה על ידי המבקש בקשה למקלט מדיני אין מניעה, כי זו תבחן בעוד הוא שוהה ב"חולות", כאשר חלוף זמן רב ללא הכרעה בה, יכול לשמש עילה להגשת בקשה לעיון חוזר באשר למשך השהיה במרכז חולות. משהערר נדחה, נקבע כי על המבקש להתייצב בבמרכז "חולות" עד ליום 14.2.16.

ביום 9.2.16 הגיש המבקש ערעור מנהלי על החלטתו של בית הדין לעררים. בד בבד עם הערעור הוגשה בקשה למתן צו ביניים להשעיית הוראת ההתייצבות ב"חולות" על להכרעה בערעור. ביום 11.2.16 ביקש המבקש צו ארעי להשעיית התייצבותו ב"חולות" עד להכרעה בבקשה לסעד הביניים. ביום 14.2.16 ניתן צו ארעי, על אף המועד המאוחר בו הוגשה הבקשה.

טענות הצדדים

המבקש טוען, כי סיכויי הערעור גבוהים הם. לעמדתו, השימוע לא נערך כדין, שכן הטענות העיקריות שהעלה והמסמכים שהגיש כלל לא זכו להתייחסות נציגי המשיבה ולא הוזכרו בפרוטוקול השימוע או בהחלטה ליתן הוראת שהיה. לא ניתן לרפא פגם זה ללא עריכת שימוע נוסף. עוד טוען המבקש, כי הוא עובד מרכזי במקום עבודתו ויגרם נזק של ממש לבעלי החברה במידה ויהא עליו להתייצב בחולות. המבקש אף הגיש בקשה למקלט מדיני עם הגיעו לישראל וזו לא הוכרעה עד היום. לטעמו של המבקש, לא ניתן להורות על מתן הוראת שהיה באופן אוטומטי לכל מי שעומד בקריטריונים שנקבעו ויש חובה לבחון באופן אישי את עניינו של כל אדם, כפי שאף עולה בבירור מפסק הדין בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו) (11.8.15) (להלן - "בג"ץ דסטה").

המבקש מוסיף, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. באם לא ינתן הסעד המבוקש חירותו של המבקש תישלל, הוא יאבד את מקום מגוריו, קשריו הבינאישיים יפגעו ועבודתו תופסק באחת תוך גרימת נזק גדול לחברה המעסיקה אותו. מנגד, האינטרס הציבורי לא יפגע מכך שהמבקש יוותר חופשי בתקופה בה יתברר הערעור. המבקש מדגיש כי המדובר בסעד אשר יש בו כדי לשמר מצב קיים וכי יש ליתן רשיון ישיבה זמני לכל מסתנן שאינו שוהה במשמורת.