ת"פ 2799-11-14 מדינת ישראל נ' ש'

בפני בקשה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

הצדדים העלו טיעוניהם בכתב, ובנוסף, ביום 17/2/16 השלימו טיעוניהם בעל פה.

בבסיס הבקשה שלוש טענות עיקריות. האחת, כי לא נערך לנאשם שימוע, כפי שנוהגת המבקשת לעשות בתיקים דומים, השניה, כי המתלוננת סירבה להגיש תלונה נגד הנאשם ובמהלך גביית עדותה הוקלטה על ידי גובה ההודעה מבלי שנתנה הסכמתה לכך, והשלישית, כי לא הוגש כתב אישום נגד המתלוננת, על אף שמחומר החקירה עולה כי המתלוננת תקפה ונשכה את הנאשם בנוכחות השוטרים.

בענין הטענה הראשונה בדבר אי עריכת שימוע, טוענת התביעה כי המקרים אליהם מפנה הנאשם, בהם נערכו שימועים בעבירות אלימות במשפחה, אינם דומים למקרה הנדון, שכן אלו עסקו בעבירות שבוצעו על ידי שוטרים להם, בשונה מאזרחים רגילים, נוהגת מח"ש לערוך שימועים בכלל התיקים, וזאת לנוכח ההשלכות שבהגשת כתב אישום נגד שוטר, אשר עלולות להביא אף לנקיטת הליכים משמעתיים נגד השוטר, לרבות השעיה מעבודתו.

בהתייחס להחלטה שניתנה בת"פ 51091-10-13 מסבירה התביעה כי לא שונו הנהלים מאז מתן ההחלטה וכי היא אינה מקיימת שימועים לאזרחים הנחשדים בעבירות אלימות במשפחה.

ביחס לטענה לפיה הודעת המתלוננת נגבתה ממנה בניגוד לרצונה, הרי שמתגובת התביעה עולה כי המתלוננת התנגדה להגשת התלונה בראשית חקירתה, אך בהמשך שיתפה פעולה, מסרה גרסה מלאה ביחס לאירוע ואף חתמה על הודעתה.

באשר לאי הגשת כתב אישום נגד המתלוננת, טענה התביעה כי אין מדובר בהחלטה שרירותית אלא בהחלטה המבוססת על בדיקה של חומר הראיות והמסקנה העולה ממנה, לפיה, חומר הראיות מקים אשמה לכאורה מצד הנאשם.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה.

הכלל הוא כי בעבירות בהן מואשם הנאשם אין כל חובה לקיים שימוע. העובדה לפיה מח"ש מקיימת שימוע בעניינם של שוטרים המואשמים בעבירות דומות אינה מקימה חובה ליחידות התביעה ברחבי הארץ לעשות כן.

לגבי הטענה כי תלונתה של המתלוננת נחקרה בניגוד לרצונה, הרי שעולה מטענת התביעה כי המתלוננת שיתפה פעולה בחקירתה ואף חתמה על הודעתה, ומכל מקום תיבחן שאלת משקלה בהתאם לכללים הקבועים בפסיקה, זאת לאחר שתעמוד לעיונו של בית המשפט בהליך העיקרי.