תא"ח 55943-12-15 ג' נ' ס' ואח'

החלטתי להורות על מחיקת התביעה, הואיל ומקומה הראוי של התביעה בבית המשפט לענייני משפחה.

1. התובע הגיש תביעה לפינוי מושכר נגד הנתבעים, בנו וכלתו.

לטענת התובע, השכיר את הדירה נשוא התביעה לבנו ולכלתו כאשר נישאו אלו, בשנת 2010. לטענתו, סוכם בעל פה, כי בני הזוג יתגוררו בדירה ללא תמורה במשך שלוש שנים, ולאחר מכן ישלמו דמי שכירות בסך 2,000 ₪ לחודש. דבר לא שולם עד למועד הגשת התביעה, בדצמבר 2015, ועל כן, לטענת התובע, ההסכם הופר.

בכתב התביעה מצוין ברמיזה, כי בין הנתבעים לבין עצמם ישנם סכסוכים, וכי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") הגישה נגד התובע תלונה במשטרה.

2.הנתבעת מס' 2 הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי הסמכות לדון בסכסוך שבין הצדדים מסורה לביהמ"ש לענייני משפחה בקריות.

לטענתה, אכן הגישה נגד התובע תלונה במשטרה בגין איומים, ואף פנתה לביהמ"ש לענייני משפחה בקריות, בבקשה להוציא צו הגנה וצו למניעת הטרדה מאיימת, ואילו ביהמ"ש קבע, בהסכמת הצדדים, כי הנתבעת תחזור להתגורר בבית שבו היא מתגוררת (בית התובע), יחד עם בעלה, הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), ויחד עם בתם הקטינה (החלטה מיום 21.12.15, ה"ט 43605-12-15, ה"ט 44009-12-15).

עוד טוענת הנתבעת, כי הנתבע הגיש נגדה תביעה בביה"ד השרעי, אף זאת בחודש דצמבר 2015, ובכתב תביעתו ציין כי עזב את הדירה שבה התגוררו השניים, ועבר להתגורר בבית אביו (התובע).

בחודש ינואר 2016 הגישה הנתבעת תביעת מזונות ותביעת משמורת, אף זאת – בביהמ"ש לענייני משפחה בקריות, ובמקביל – תביעה למזונות אישה בביה"ד השרעי.

לטענת הנתבעת, מדובר בתובענה בין בני משפחה, כהגדרתם בחוק, ועילתה נעוצה בסכסוך משפחתי בינה לבין הנתבע. לטענתה, התובע הכניס את עצמו לסכסוך שבינה לבין הנתבע, על מנת לסייע לבנו, תוך שהוא מגיש תביעה לבימ"ש השלום בהתעלם מההליכים האחרים המתנהלים בין הצדדים.