פש"ר 19001-06-10 ס' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשת הגב' כ' א' כ' א' (להלן: "המבקשת") לביטול ההליך בשל אי תשלום מזונות, וכן בקשת החייב לשינוי ההחלטה מיום 25.8.15, שעניינה קציבת מזונות לילדיהם המשותפים של החייב והמבקשת.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

ביום 9.7.15 הגישה המבקשת בקשה לקציבת מזונות, בה ביקשה לקצוב את דמי המזונות בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (להלן: "בית המשפט לענייני משפחה"), אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, לפיה על החייב לשלם למבקשת דמי מזונות ומדור, עבור 2 ילדיהם המשותפים, בסך 3,700 ₪ לחודש (שהם דמי מזונות בסך 2,800 ₪ עבור שני הילדים וכן דמי מדור בסך 900 ₪).

בבקשתה ציינה המבקשת כי היא מקבלת מן המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קצבת מזונות בסך 1,300 ₪, ולפיכך ביקשה להורות לחייב לשלם את יתרת הסכום, בסך 2,400 ₪.

על אף שניתנה לו זכות תגובה, לא הגיש החייב תגובה עניינית לבקשה לקציבת מזונות. בהיעדר תגובת החייב, ונוכח תגובת הנאמנת, אשר המליצה לקבל את בקשת המבקשת, נקבע בהחלטה מיום 25.8.15, כי על החייב לשלם למבקשת דמי מזונות חודשיים בסך 2,400 ₪, וזאת בנוסף לקצבה המשולמת לה על ידי המל"ל.

ביום 21.1.16 הגישה המבקשת את בקשתה לביטול ההליך, בטענה כי החייב אינו עומד בתשלום המזונות שנקצבו בהחלטה מיום 25.8.15.

החייב הגיש תגובתו לבקשה לביטול ההליך בה טען כי הוא משלם את דמי המזונות בצורה מסודרת ועקבית, וצירף לתגובתו אישורים מהם עולה כי שילם למבקשת סך של 2,000 ₪ בגין מזונות בכל אחד מהחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2015.

ביום 7.2.16 הגיש החייב בקשה בה טען כי מבירור שערך במל"ל עולה כי המבקשת מקבלת מהמל"ל קצבת מזונות בסך 2,200 ₪, כך שכל שעליו לשלם, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הוא סך של 1,500 ₪ לחודש.

עוד טען החייב, כי היה מובטל למשך שנתיים, וכי כעת עובד הוא במשרה חלקית ומרוויח 3,000 ₪ לחודש, מתוך כך עליו לשלם סך של 500 ₪ בחודש לקופת הכינוס, וסך של 1,000 ₪ לאמו, שכן הוא מתגורר אצלה. עוד ציין החייב כי נאלץ להיעזר באחותו על מנת לעמוד בתשלום דמי המזונות. לפיכך, ביקש החייב לשנות את ההחלטה מיום 25.8.15 ולקצוב את דמי המזונות על סך של 1,500 ₪.

ביום 15.2.16 הגיש החייב את תגובתו לבקשת המבקשת לקציבת מזונות. לא ברור מדוע הוגשה התגובה רק במועד זה, לאחר שכבר ניתנה החלטה לעניין קציבת המזונות. לגופו של עניין טען החייב בתגובתו זו, כי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שגוי, שכן נקבע בו שדמי המזונות כולם (כלומר סך של 3,700 ₪) ישולמו עד להגיעו של הבן הצעיר לגיל 18, בעוד שהסכמת הצדדים הייתה כי רק דמי המדור ישולמו במלואם עד לבגרותו של הבן, בעוד שאת דמי המזונות יש להפחית במחצית, לאחר הגיעה של הבת הבכורה לגיל 18.