ת"פ 34319-06-15 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' פ'

רקע

1. השאלה הדרושה להכרעה בתיק זה הינה האם יש להורות על זיכוי של נאשם אשר סובל מליקוי בכושרו השכלי, בהתבסס על חוות הדעת של וועדת האבחון הקובעת כי אינו כשיר לעמוד לדין ואינו אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, או שמא יש להורות על הפסקת ההליכים בעניינו?

2. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים של עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

3. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, הנאשם שהה בעת הרלוונטית כחוסה במעון "עמית". על פי האישום הראשון, ביום 5.9.14 במהלך ארוחת צהרים במעון נטל הנאשם סכין והצמיד אותה לצווארו של ט.פ, אחד החוסים במקום. משהבחין בכך אחד המדריכים, צעק לעבר הנאשם והוא הוריד את הסכין לכיוון הבטן אך לא עשה בה שימוש. בהמשך החל הנאשם להכות את ט.פ בראשו ובפניו מכות עזות, נטל צלחת חרס ושבר אתה על ראשו של ט.פ. כתוצאה מכך נגרמה לט.פ חבלה בקרקפת אשר נתפרה באמצעות סיכות בבית חולים.

   על פי האישום השני, ביום 4.10.14 התגלע ויכוח בין הנאשם לש.ט, אחד החוסים במקום. במהלך הוויכוח הכה הנאשם את ש.ט באמצעות מכת אגרוף לפניו. כתוצאה מכך נפלו לש.ט שתי שיניו התחתונות הקדמיות ודם ניגר מפיו.

   ועדת אבחון

4. בתאריך 14.1.16 התכנסה ועדת האבחון בעניינו של הנאשם וקבעה כי הנאשם סובל מפיגור שכלי קל כשברקע פגיעה אורגנית מוחית, קושי ניכר בשליטה בדחפים וביכולת לשלוט בעצמו. הנאשם מבין את ההליך הפלילי בצורה פורמאלית ומילולית בלבד, הוא אינו מסוגל לסייע לעורכת הדין בהליך הגנתו ועל כן אינו כשיר לעמוד לדין. עוד נקבע כי יכולתו לשלוט בדחפיו במצבי התפרצות לקויה. השיפוט החברתי לקוי וילדותי. מצבו הנפשי הינו בלתי מאוזן זמן רב למרות טיפול תרופתי אינטנסיבי. על כן דרגת הליקוי בכושרו השכלי הינה ברמה הפוטרת אותו מאחריות פלילית של ביצוע המעשים במועד הרלוונטי.

   טיעוני הצדדים

5. לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד מעין דואק ורוני מרקוביץ, מחוו"ד ועדת האבחון עולה כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין וכן דרגת הליקוי בכושרו השכלי פוטרת אותו מאחריות למעשים המיוחסים לו. לפיכך יש להורות על הפסקת ההליכים לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ). המאשימה התנגדה לעתירת ההגנה לזכות את הנאשם, ולטענתה אין מקום לאבחן בין חוות דעת פסיכיאטרית לבין דוח ועדת האבחון.

6. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן, להבדיל מחולה נפש שמצבו עשוי להיות זמני, בעניינו של המפגר מדובר במצב קבוע שאינו צפוי להשתפר לעולם ועל כן לא יהיה מקום בעתיד לחדש את ההליכים בעניינו. תכליתו של סעיף 170 הינה אפשרות לחידוש הליכים במקרה של שיפור או שינוי במצבו של הנאשם בעקבות טיפול, לפיכך נוצר מצב בו הנאשם מוכתם משפטית ומוסרית כאשר בפועל הוא לעולם לא ימצא כשיר לעמוד לדין. על כן עתרה ב"כ הנאשם לזכות את הנאשם על פי סעיף 34ח' לחוק העונשין. ב"כ הנאשם הצהירה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו וכי דרכי הטיפול שהומלצו על ידי ועדת האבחון מקובלות עליה.

   דיון

7. תיק זה עניינו בנאשם אשר נמצא לא כשיר לעמוד לדין מחמת ליקוי בכושרו השכלי ולא מחמת ליקוי נפשי. פסיקת בית-המשפט העליון ובתי-המשפט המחוזיים קבעה כי במקרה שבו נאשם אינו כשיר דיונית לעמוד לדין ואינו כשיר מהותית בשל מחלת נפש, יש להפסיק את ההליכים, ולא לזכות את הנאשם, וכי אין להחיל את הלכת וחנון (רע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' וחנון (3.2.15)) על מקרים מסוג זה. לטענת ב"כ הנאשם, יש לאבחן את הפסיקה האמורה, אשר נקבעה בעניינם של חולי נפש, אשר מצבם עשוי להשתנות בעתיד, לעומת מצבם של לוקים בשכלם, אשר ככלל מצבם אינו עתיד להשתנות בעתיד.