מ"ת 50540-11-15 מדינת ישראל נ' מ'

בפניי בקשה לעיון חוזר, לפי סעיף 52 בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 [להלן: "חוק המעצרים"].

במסגרת הבקשה, עתר המבקש להורות על ביטול התנאים המגבילים שהוטלו עליו בתיק זה, הכוללים בין היתר מעצר בית מלא ופסילת רישיון נהיגה.

ברקע הדברים כתב אישום שהוגש נגד המבקש, המייחס לו עבירות של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

נטען בכתב האישום כי ביום 19.11.2015 הסיע הנאשם ברכב, בשעות הצהריים ובסמוך לקיבוץ להב, שלושה תושבי הרשות הפלשתינית ששהו בישראל שלא כדין [להלן: "השב"חים"]. כשהבחין בשוטרים נכנס מיד לתחנת דלק סמוכה, הוריד את השב"חים והורה להם לברוח, וזאת כדי להכשיל את השוטרים. ברכבו נתפס סם חשיש במשקל כ- 0.5 גר' לצריכתו העצמית.

ביום 23.11.2015 התקיים דיון בתיק המעצר. הסנגור טען תחילה לקיומן של ראיות לכאורה, אולם לאחר מכן הסכים שאלו קיימות והציג חלופת מעצר שאושרה על ידי בית המשפט, והמבקש שוחרר למעצר בית מלא ורישיונו נפסל עד לתום ההליכים.

יצויין, כי הותר לנאשם לצאת את מעצר הבית פעמיים ביום בליווי הערב ועוד יצויין, שכחלק מתנאי השחרור בערובה נדרש הנאשם, במפורש (ולמעלה מן הצורך, כיוון שזו הוראת סעיף 48 בחוק המעצרים) להתייצב לכל הדיונים בעניינו.

התיק העיקרי נקבע ליום 3.1.2016 לדיון מקדמי ומועד זה הודע לנאשם ולבא-כוחו במועד החלטת השחרור. לנתון זה תהיה חשיבות בהמשך החלטה זו.

הבקשה דנן הוגשה במקורה כבר ביום 3.2.2016, כלומר קצת יותר מחודשיים שלאחר החלטת השחרור, ונטען במסגרתה כי המבקש הינו המפרנס היחיד למשפחתו הסמוכה על שולחנו וכי די בחלוף הזמן כדי להורות על ביטול התנאים המגבילים, ועוד נטען על ידי הסנגור שרמת הענישה בתיק היא לכל היותר עבודות שירות לתקופה קצובה.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה שאין די בטענת חלוף הזמן.

הבקשה נקבעה לדיון ליום 29.2.2016 אולם בדיון זה לא התייצב הסנגור כיוון שחש שלא בטוב והדיון נדחה ליום 15.3.2016.

בין לבין, הדיון בתיק העיקרי נקבע כאמור ליום 3.1.2016 אולם הנאשם והסנגור לא התייצבו לדיון, וזאת למרות שכאמור מועד הדיון הודע להם בעת החלטת השחרור על ידי כב' השופט ד"ר ליבדרו. משכך, הוריתי ביום 3.1.2016 על צו הבאה וקבעתי דיון מקדמי נוסף בפניי ליום 10.2.2016.

ביום 11.1.2016 התייצבו הצדדים בפני כב' השופט יואב עטר והסנגור עתר לדחות את הדיון ב- 6 חודשים [!!] כדי לבוא בדברים עם המאשימה. בית המשפט [כב' השופט י. עטר] כמובן לא נעתר לבקשה זו אולם כן דחה הדיון ליום 21.2.2016 לצורך מענה מפורט ודיון לפי סעיף 144 בחסד"פ.

ביום 10.2.2016 התקיים דיון מקדמי נוסף בתיק העיקרי בפניי אך הסנגור טען שאין לנאשם רצון בדיון המקדמי. עם זאת, הוריתי שנוכח היעדרות הערב מן האולם, יש מקום לקיים את צו ההבאה עליו.

אלא שגם לדיון הנדחה בתיק העיקרי ביום 21.2.2016, בפני כב' השופט י. עטר, לא התייצב הנאשם. משכך הורה בית המשפט על צו הבאה חדש. בין לבין הוגשה בקשה לביטול צו הבאה זה אולם הוא לא בוטל.