תת"ע 2421-11-14 מדינת ישראל נ' מ' ג'

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 25/3/14 בשעה 19:36, נהג ברכבו ברחוב מעלה כמון בכרמיאל והפעיל את הצופר שלא לשם סכנה קרובה, וזאת בניגוד לתקנה 36(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. (להלן: "התקנות").

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.אין מחלוקת כי הנאשם צפר במהלך האירוע. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הנאשם עשה זאת שלא לשם סכנה קרובה כטענת המאשימה, או כי עשה זאת מאחר ונוצרה סכנה כאשר היו רכבים מאחוריו, דבר שיכול לייצר פקק והנהגים עשויים לבלום בבהלה בלא תשומת לב, כטענת הנאשם.

4.התלבטתי בבואי להחליט בגורל תיק זה. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה, ומנגד, עומדת גרסה סבירה של הנאשם. המאשימה פירטה את נסיבות האירוע ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו. אולם, גם עמדת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת, הגיונית ואף נתמכת בתיעוד מצולם של האירוע באמצעות המצלמה שברכב הנאשם.

מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה ועליי להזהיר את עצמי כאשר מדובר בעדות יחידה להרשעה, ולאור העובדה כי לטענת הנאשם גם רכב נוסף החל לצפור מאחר והשוטר עצר רכב אחר באמצע נתיב הנסיעה כדי להזהירו, ניחן כי הגבול בין צפירה שלא לשם סכנה, לבין צפירה לשם סכנה הינו דק עד מאוד אשר אף מיטשטש עוד יותר לאור המסכת העובדתית שבפנינו.

לפיכך, הגעתי למסקנה לפיה צפירתו של הנאשם ושל רכב נוסף כטענתו בשל החשש לסיכון תעבורתי כאשר השוטר עומד באמצע הנתיב כדי לתחקר רכב אחר זאת כאשר צפירתו של הנאשם לא יצרה סכנה תעבורתית אלא יכול כי אף מנעה סכנה שכזו, מעידה כי האינטרס הציבורי במקרה שכזה הוא לפטור את הנאשם מאחריות פלילית מתוקף טענה של "זוטי דברים".

5.לפיכך, ולאור האמור לעיל, אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

המזכירות תמציא העתק לנאשם באמצעות הסניגור.