המ"ש 137-01-16 עבד אלגני נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מחודש יוני 2014. המדובר בעבירת מהירות שהונצחה בידי מצלמה בשעת לילה, לאחר חצות.

המבקש טען כי לא נהג ברכב במועד הרלוונטי, אלא עשתה זאת אחותו, אשר תצהירה צורף לבקשה.

המבקש הוסיף וטען כי לא קיבל את הדוח ולא ידע עליו עד קבלת הודעה בדבר צבירת פיגורים.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הדוח נשלח לכתובתו המלאה של המשיב, אשר לא טרח לדרוש אותו מהדואר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר שהתקבל מרשות הרישוי וממרכז הגבייה, החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית, מקובלת עליי עמדת המשיבה כי הדוח נשלח לכתבות מלאה של המבקש, לרבות מס' ת.ד. והוא לא סתר את האמור באישור הדואר לפיו הדוח "לא נדרש" על ידו. המדובר באישור מסירה כדין וטענה כללית של המבקש כי לא קיבל את הדוח, אין די בה כדי לסתור את האמור באישור הדואר.

ראו לדוגמא רע"פ 8858/14 איזבלה יעקובוב נ' מדינת ישראל ורבים אחרים.

יתרה מכך, המבקש טוען כי על הדוח נודע לו "לאחרונה" מקבלת הודעה בדבר צבירת פיגורים, אולם ממסמכי רשות הגבייה עולה כי טרם התחיל הטיפול בדוח זה ולמבקש לא נשלחה עדיין כל הודעה. למען הסר ספק הודעה שנייה בידי המשטרה נשלחת בסמוך למועד התשלום הראשון היינו בחודש אוקטובר- נובמבר 2014, ואם להודעה זו כיוון המבקש בדבריו, הרי בוודאי שלא מדובר בהודעה שהתקבלה "לאחרונה" בסמוך להגשת הבקשה.

ממסמכי רשות הרישוי עולה כי "לאחרונה" נשלחה למבקש הודעה על פסילת רשיונו עקב צבירת ניקוד. הנסיון מלמד כי :

"תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרישוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון – כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה. או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון. בבקשה מסוג בקשה זו מוטל הנטל על כתפי המבקש להוכיח כי לא הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בעת ביצוע העבירה. תצהירים סתמיים וריקים מתוכן, אשר אין בהם כדי להסביר ולהבהיר מדוע יש לראות באדם האחר כאחראי, לא יתקבלו."