עמ"נ 37004-06-15 תיפארת עם ישראל בע"מ (חל"צ) נ' ועדת ערר להיטל השבחה ופיצויים מחוז ירושלים ואח'

הערעור שבכותרת עניינו החלטת ועדת הערר לפיצויים והשבחה מיום 26.4.2015 לדחות את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערר על חיובה בהיטל השבחה.

רקע רלבנטי

המערערת היא שוכרת של מבנה המצוי ברח' אלקבץ 4 בירושלים, הידוע כתת חלקה 6 בחלקה 39 בגוש 30610. המערערת הגישה למשיבה 2 (הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים) בקשה לשימוש חורג בנכס. בעקבות כך הזמינה המשיבה 2 שומת השבחה בנוגע לנכס והוציאה למערערת הודעת חיוב בהיטל השבחה. לטענת המערערת הודעת החיוב הגיעה לידיה בתחילת חודש מרץ 2014.

ביום 2.4.2014, בתוך המועד הקבוע בתקנה בסעיף 14(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 להגשת ערר על חיוב בהיטל השבחה, הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת ערר עד למועד ספציפי – והוא 15.6.2014.

ביום 14.5.2014 נמסרה למערערת החלטת מזכיר ועדת הערר שלפיה באותו מועד לא היה לוועדת הערר יו"ר, ולכן החלטה בבקשה להארכת מועד תינתן לאחר מינוי יו"ר חדש. לטענת המערערת היא ערכה בירור טלפוני זמן מה לאחר החלטה זו, ונמסר לה כי טרם מונה יו"ר. ביום 23.3.2015 ערכו ב"כ המערערת בירור נוסף, ובו נמסר כי בינתיים מונה יו"ר חדש (אשר מונה ביום 1.7.2014), אך בשל טעות משרדית הבקשה טרם טופלה. למחרת היום שלחה המערערת בקשה נוספת להארכת מועד, שבה פירטה את השתלשלות האירועים המתוארות לעיל וביקשה ארכה של 45 יום להגשת ערר.

לאחר שקיבל את עמדת המשיבה 2, אשר התנגדה להארכת המועד, החליט יו"ר ועדת הערר לדחות את הבקשה להארכת מועד. יו"ר הוועדה נימק את החלטתו בכך שהמערערת לא הגישה את הערר עד למועד שהתבקש על ידה עצמה בבקשתה להארכת מועד, ולא טרחה לפנות בתזכורות לוועדת הערר בעניין במשך תקופה ארוכה ביותר. על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי. בהחלטתי מיום 6.8.2015 נקבע שההכרעה בערעור זה תיעשה על דרך של סיכומים בכתב.