פש"ר 474/08 סעדה נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

1. בפניי בקשה להפטר החייבים. החייבת ילידת שנת 1963 והחייב יליד שנת 1960.

2. נגד החייבים ניתנו צווי כינוס ביום 18.5.08, והם הוכרזו כפושטי רגל ביום 23.2.10.

3.על החייבים מושת תשלום חודשי בשיעור של 100 ₪ לכל אחד מהם, ןלהם שישה ילדים מתוכם שלושה קטינים.

4.בהתאם לחוו"ד הנאמן שהוגשה בחודש 5/15 החייבים נעדרי רכוש של ממש, חלקם בעזבון הוריהם אינו ניתן למימוש בקלות ולא בטוח כי תהיה תועלת במימוש.

5.לכן המליץ הנאמן להפטיר החייבים בכפוף להעברת קופות גמל הקיימים על שמם בשיעור כולל של 6000 ₪.

6.הכונ"ר השאיר ההכרעה לשיקול דעתו של ביהמ"ש.

7. קיימתי ישיבת הפטר ביום 29.10.15, שמעתי הצדדים, שיקללתי הנתונים (לרבות חלקם של החייבים בעזבון הוריהם, שאינו רב וקשה למימוש), והצעתי לחייבים לשקול להוסיף לקופת הפש"ר סכום של 15,000 ₪ כל אחד מהם לצרכי הפטר.

8.ביום 16.11.15 ההודיעו החייבים כי מקבלים הצעה זו של ביהמ"ש ויפקידו, כל אחד מהם בקופת הפש"ר שלו, סך של 15,000 ₪ מיום מתן ההפטר המותנה.

9.לאחר ששקלתי עניינם של החייבים החלטתי ליתן הפטר מותנה לחייבים בתנאים דלעיל (תוספת של 15,000 ₪ כל אחד מהם לתיק הפש"ר שלו תוך 30 ימים מהיום) לצרכי הפטר מותנה.

סבורני כי משך שנותיהם של החייבים בהליך, מצבם האישי, הכלכלי, הבריאותי והמשפחתי, העדרתועלת לנושים מהמשך ההליך ומתן הזדמנות לחייבים לפתוח דף חדש בחייהם, מצדיקים מתן הפטר מותנה לחייבים בתנאים דלעיל.

אציין כי רוב רובם של הנושים לא התנגדו למתן הפטר לחייבים עוד טרם שיפור הצעתם, ורק הנושה בנק לאומי התנגד לכך מהטעם של שיעור דיבידנד נמוך לנושים.

ברם, נאמר לא אחת בפסיקה כי שיעור הדיבידנד הוא רק שיקול אחד בשיקולי מתן הפטר, ובמקרה דנן השיקולים האחרים היטו הכף לטובת הפטר.

10.לאור כל זאת החלטתי ליתן לחייבים הפטר מותנה בתנאים דלעיל.

11.הנאמן ידווח לביהמ"ש על התמלאות תנאיי ההפטר המותנה לשם מתן הפטר חלוט לחייבים.