תא"ק 563-12-15 אשר - את - ביזינסקי מובלי הגליל התחתון בע"מ נ' המועצה האזורית בוסתן אל-מרג'

מבוא

1.לפני בקשת הנתבעת, בין היתר, לדחיית התובענה על הסף ולחלופין, להורות על העברתה להידון בבית המשפט המחוזי בנצרת.

רקע כללי בתמצית

2.התובעת הגישה כנגד הנתבעת תובענה כספית בסדר דין מקוצר, על סך 2,594,961 ₪.

בפתח כתב התביעה ובהתייחס לסמכותו המקומית של בית משפט זה, הפנתה התובעת לתקנה 5 לתקסד"א וציינה כי במסגרת סעיף 11.4 לחוזה ההתקשרות בין הצדדים, נקבע כי "מוסכם בזה בין הצדדים כי סמכות השיפוט הייחודית בכל עניין הקשור להתקשרות זו ו/או הנובע ממנה תהא לבתי המשפט המוסמכים בעיר תל אביב יפו בלבד".

3.הנתבעת בבקשתה שלפני, טענה בין היתר ובתמצית, כי עניינה של התביעה בקבלת פיצוי קיום בגין הפרה נטענת של הסכם אשר לא נחתם כלל על ידה. לדבריה, התובעת סומכת טענתה לגבי הסמכות המקומית על סעיף 11.4 לחוזה ההתקשרות, אשר לא נחתם על ידי הנתבעת כפי שאף מודה בכך התובעת. לשיטתה, משקיימת מחלוקת לגבי כריתת ההסכם ומשהתובעת מודה שההסכם לא נחתם על ידי הנתבעת, אין מקום להחיל את תניית השיפוט הייחודית.

4.התובעת בתגובתה טענה, בין היתר, כי החברה למשק וכלכלה (להלן: "החברה") הינה שלוחתה של הנתבעת והנתבעת אינה יכולה להעלות טענות סותרות בעניין זה, וגם אם תטען הנתבעת כי החברה אינה שלוחתה, הרי שדין הטענה להידחות לאור דוקטרינת השליחות הנחזית. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת אינה מכחישה כי פנייתה אל הזוכים נעשתה באמצעות החברה. בנסיבות העניין, נטען כי החברה הינה שלוחתה של הנתבעת, הן מכוח דוקטרינת השליחות הנחזית והן לאור האמור בסעיף 8 לבקשת הנתבעת.

5.עוד נטען על ידי התובעת, כי חוסר סמכות מקומית אינו מהווה עילה לדחייה על הסף, אלא לכל היותר עילה להעברת הדיון לבית משפט אחר. בשים לב למסמכים שצורפו, טוענת התובעת כי החברה הודיעה לה על התקשרות חוזית עם הנתבעת, ומשזכתה היא בנוהל הצעת מחיר (חלף מובילי נטופה), היה על הנתבעת להתקשר עמה חוזית בהתאם לחוזה ההתקשרות אשר צורף לחוברת המכרז (ר' נספח י"ב). לטענת התובעת, העובדה שהנתבעת לא חתמה עמה על חוזה התקשרות אינה מעלה ואינה מורידה, וחוזה ההתקשרות שצורף לחוברת המכרז הוא אשר קובע את היחסים החוזיים בין הצדדים ועל כן תניית השיפוט שלו מחייבת (ר' גם סעיפים 80-93 לתגובה).

6.הנתבעת בתשובתה ובהתייחס לשאלת הסמכות המקומית, ציינה בין היתר כי התובעת לא הוכיחה ולא הביאה כל ראשית ראיה כי נחתם הסכם בין הצדדים, אלא למעשה מודה כי הסכם לא נחתם על ידי הנתבעת, אולם מבקשת לחייבה מכוח חוק השליחות. הנתבעת מפנה לבר"ע (ב"ש) 41/90 מילואות נ' אביטן, כתומך בעמדתה. לשיטתה, משקיימת מחלוקת לגבי כריתת ההסכם ומשהתובעת מודה כי הסכם לא נחתם, אין מקום להחיל את תניית השיפוט הייחודית שצוינה בו (ר' בין היתר סעיפים 55-67 לתגובה).