פסק דין 454-10-11

1.בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע לבימ"ש שלום כ"ס כנגד המל"ל("הנתבע") וכנגד הנתבעת 2, מנהלת תחום בכיר בנתבע ("הנתבעת"), לאחר שתביעה שהגיש לבימ"ש לתביעות קטנות נמחקה [19625-12-10 (כ"ס), החלטת כבוד השופטת נ. בכור מ- 21.7.11].

טענות התובע:

עבד כשכיר מ- 1965 ועד פרישתו לגמלאות ב- 4.2007, כשד"ב שולמו בגינו כל השנים ע"י מעסיקו.

ממחצית 2009 "התנפל עלי" הנתבע "בניצוחה" של הנתבעת והושתו עליו עיקולים ב- 44 קופ"ג, 3 בנקים, מ.מ.י. (בגין 3 מגרשים שאינם שלו), משרד הרישוי (עבור 2 רכבים), המעסיק ממנו פרש לגמלאות, ק"ז – "גולת הכותרת בסדרת העיקולים שחשפה ומדגישה את אטימות מערכת הביטוח הלאומי ומנהליה", והכל בגין חוב בסך 12,160 ₪, שכלל חיובים רטרואקטיביים לשנים 1989-1993.

"דוגמא ליעילות" הנתבע – "בשנת 2010 עסקו בחיובי רטרו לשנת 1989..."

"עקב ההתנפלות התעמקתי בנושא הביטוח הלאומי, נגלתה בפניי תמונה עגומה של אי סדר מוחלט, מערכת אטומה לטענות האזרח, ריכוזיות יתר בניהול, רישום שאינו מעודכן. פער זמן ארוך בין פעולה לרישום..."

התובע מונה טענותיו להתנהלות הנתבע בתחומים שונים.

בשנים 1989-1993, בעת עבודתו בחו"ל הקפיד על תשלומיו כדי לשמור על זכויותיו.

"לאחר 8 שנים!!! בשנת 2002" הוחלט לבטל תושבותו ולהחזיר את ד"ב שנגבו, "החלטה שרירותית מבלי לבדוק עימי דבר".

"3 שנים מאוחר יותר!!! בשנת 2005" – בוטל הביטול ונדרש להחזיר הכסף "כשניסיתי לברר הסיבות לטעויות, הופעל עלי ועל משפחתי מכבש איומים כבד ואכן החזרתי את הכסף, בחודש יולי 2005, למרות שידעתי שאני מחזיר כספים שלא מגיעים לנתבע".

במהלך פגישה עם הנתבעת, הוברר לו להפתעתו כי ב- 1994-5, למרות שהמעביד שילם עבורו ד"ב וחשבונו היה בזכות – קיזזו לו מקצבת הילדים במשך יותר משנה (נספח ב'). הנתבעת טענה פעם – שכך נעשה ע"מ לשמור על זכויותיו ופעם – בשל תקלה טכנית.

פניותיו לנתבעת לא נענו במלואם. התחושה הייתה של זלזול באזרח. ולראיה – שליחת העיקולים בכוחניות לגופים עמם לא היה לו קשר מעולם. "הדרך אצה לה, בלחיצת מקלדת" לפגוע "במוניטין שלי ובשמי, כל מה שבניתי במשך שנים נמחק במחי יד. בפעולות העיקול נפגעה הזכות לשם טוב... פגיעה בעיקרון זכויות האדם והאזרח... שלא יפורסם אודותיו מידע שקרי המכפיש אותו ופוגע בו".

כמענה להשגותיו על התנהלות הנתבע ופנייתו למבקר המדינה, זומן ע"י הנתבעת לפגישה במשרדה לליבון הנושא. בפגישה, אליה צירפה 2 מנהלי אגף האכיפה מירושלים (לא הבין מדוע), נתנה לו הנתבעת הסברים מטעים לסיבת העיקולים "הסברים שגויים ושקריים בליווי איומים סמויים (עתה הבנתי מדוע זומנו שני מנהלי הגביה מירושלים)", כשהמטרה, להערכתו, "להסוות את אי הסדרים והטעויות במערכת עליה היא ממונה ולהוריד אותי מטענותיי" הנימוק שנתנה – שלא שילם ד"ב לשנים 89-93, למרות שבידיו מסמך בחתימתה (מ- 1992) ולפיו חשבונו ביתרת זכות (נספח ג').

רק לאחר שעמד נחרצות על דעתו שאכן שולמו ד"ב כדין ושיחפש אסמכתא לכך אף שחלפו עשרות שנים – כתבה הנתבעת כי היא "הוציאה מגניזה" הנתונים ונוכחה שיש צדק בעמדתו, מכתב שכולו סילופים.

הנתונים היו פרושים בפני הנתבעת במחשב בעת הפגישה. "היא שיקרה במצח נחושה" במטרה לכסות על אי הסדר והחיובים השגויים. "למדתי כי זה מאפיין את דרך ההתנהלות של המנהלת. התנהגות שאינה הולמת עובד ציבור".

מסנפח ב' ניתן לראות את אוסף הפעולות שנעשו בחשבונו וללא כל סיבה, ברשלנות, אי סדר מוחלט, בחיובים ללא בסיס.

"בהתנהלותה הוכיחה גב' זמיר עד כמה המערכת מסואבת ומסורבלת וללא התייחסות לציבור אותו היא אמורה לשרת" ולא היה לנתבעת העוז להודות בטעותה.