תא"מ 267-07-12 ישראל בע"מ נ' אל טורי

הצדדים בתיק זה הסכימו כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, התביעה מתקבלת. להלן נימוקי בקצרה:

עדותו של הנתבע אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם נסיבות התאונה. הוא אמר בחקירה הנגדית כי נפגע פגיעה קלה בחלק האחורי שמאלי של רכבו, אולם בהמשך טען כי מעוצמת הפגיעה רכבו הועף קדימה. מתמונות הצומת שהוצגו לבית המשפט עולה כי במקום בו עמד הנתבע,לשיטתו, היה עמוד של תמרור או רמזור, ולכן מצופה היה כי אם רכבו הועף קדימה היו נזקים ניכרים גם בחלקים אחרים של הרכב, אולם נזקים כאלו לא הוכחו. עוד יש לציין כי תמוהה גרסתו של הנתבע כי סטה ימינה ואז ביצע תפנית קלה שמאלה. מדובר בתמרון תמוה ומיותר שכן אם הוא סוטה ימינה כדי להמלט ממשאית התובעת, לשיטתו, הרי שאין כל הגיון להסיט את הרכב שוב שמאלה לנתיב שבו המשאית נוסעת. זאת ועוד: במקרה כזה, ולאור התפנית שמאלה מצופה היה שהנזק ברכב הנתבע יהיה גם, אם לא רק, במוקד הקדמי שמאלי ולא בצד הימני אחורי, כפי שהעיד הנתבע.

עדותו של הנתבע לא היתה אמינה בעיניי, אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר.

לעומת זאת, עדותו של נהג התובעת היתה קוהרנטית, עקבית והגיונית, ותואמת את גרסתו ולפיה רכב הנתבע עקף אותו מימין וגם לפגיעה בצד הימני של המשאית. מדובר במשאית, ואין כל הגיון שהנהג הרואה את רכב הנתבע עומד ברמזור אדום ימשיך בנסיעה תוך שיתנגש בו, כפי גרסת הנתבע. יותר הגיוני לקבל את עדותו ולפיה, דווקא מאחר והיה אור ירוק ברמזור, עקף הנתבע את המשאית בחוסר זהירות ככל הנראה מאחר והיה חסר סבלנות לנסיעתה האיטית יחסית. עדותו של נהג התובעת תואמת את הודעתו הכתובה לחברת הביטוח שניתנה בסמוך למועד התאונה, ומחזקת את גרסתו.

לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום 17,963 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 5.9.11, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 2700 ₪.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ו, 09 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: