בפ"ת 5-11-15 מדינת ישראל נ' לרנר

לפני בקשה לפסילתה של המשיבה לנהיגה עד גמר בירור הדין בעניינה.

1.נגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגת רכב בשכרות מכוח סירוב להיבדק. במקביל, הוגשה הבקשה דלעיל שנומקה בכך כי לחובת המשיבה הרשעה בעבירה דומה ( נהיגה בהשפעת אלכוהול ) משנת 2009.

2.ב"כ המשיבה העלה סדרת טענות המצדיקות, לשיטתו, את דחיית הבקשה. הטענות נחלקות ל-2 קבוצות מרכזיות: היעדר תיעוד מספק של התנהלות האכיפה וטענות נגד תקינות וחוקיות ההליך עצמו.

3.היעדר תיעוד מספק של התנהלות אירוע האכיפה. נטען כי היה מדובר בשעת לילה מאוחרת ובמקום היו שוטרים נוספים שלא רשמו כל מזכר. כמו כן, קיים בתיק מזכר שלא ברור מועד עריכתו. עוד נאמר בהקשר זה כי האירוע החל בשעה 02.30 והסתיים בשעה 05.00 לערך כאשר אין תיעוד כתוב של קורותיה של המשיבה כל אותה עת.

4.טענות נגד תקינות ההליך עצמו. נטען כי מהראיות לא עולה כי מפעיל הינשוף – שאף עיכב את המשיבה לבדיקה – וידא כי חלפו 15 דקות מרגע עצירתה ועד לבדיקה וכי במהלך אותו זמן לא אכלה המשיבה, לא שתתה וכיו"ב. עיכובה של המשיבה היה בשעה 02.30 אך דוח העיכוב מולא רק בשעה 04.43, בדוח העיכוב לא מצוין כלל כי המשיבה עוכבה. מכך עולה מסקנה כי עיכובה של המשיבה היה שלא כדין ואי חוקיות זו פוגמת בדרישה לנשוף במכשיר "הינשוף" ולבצע בדיקת מאפיינים. סעיף 8 לדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות לא הוקרא למשיבה וגם לא נרשם כי הוקרא לה. זאת ועוד: מפלטי הבדיקה לא עולה כי המשיבה הכשילה את הבדיקה שכן נפח נשיפה לא מספיק אינו ראיה חותכת להכשלת הבדיקה. לעניין מבחן המאפיינים נטען כי יש לתת לו משקל נמוך או אפסי שכן מבחן ההליכה בוצעה לצד הכביש שעליו שברי זכוכיות.

דיון והכרעה

5.לטעמי יש לקבל את הבקשה ולפסול את המשיבה עד גמר בירור הדין תוך קציבת הפסילה כמפורט להלן. אלה טעמיי:

6.כידוע, שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדונו בבקשה זו: האחד, קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של המשיבה. השני, השאלה אם יש בהמשך נהיגתה של המשיבה כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך.

7.האם הוצגו במקרה זה ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של המשיבה? טרם שאשיב לשאלה ראוי להזכיר מהן "ראיות לכאורה" לצורך הליך זה. בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (2003) נקבע בעניין זה:

" מהבחינה המשפטית המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי ... אמנם, במסגרת בחינה זו על השופט לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם ..., אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גרסת הנאשם, או 'האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גרסתו של הנאשם', אלא אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי ייתן בית-המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין בחינת הראיות לצורך הליך המעצר לבין בחינת הראיות במשפט גופו.." ( הדגשה הוספה)

8.במקרה זה אני סבור כי המבקשת הציגה ראיות לכאורה העשויות לבסס הרשעה במקרה הנדון. ראשית, לא מצאתי בראיות עיגון לטענה כי במקום היו שוטרים נוספים ועל כן לא ברורה הטענה בדבר היעדר מסמכים. לטעמי יש טעם לפגם שקורותיה של המשיב לאחר בדיקת הינשוף ועד לעריכת השימוע בפני קצין המשטרה לא תועדו אולם בכל מקרה מכיוון שלא הוכח קיומו של קשר בין עניין זה לעבירה המיוחסת למשיבה, אינני סבור כי היעדר תיעוד כזה מהווה פגם היורד לשורשו של עניין. אשר לטענות המשיבה בדבר פגמים בהליך האכיפה: אני מפנה בהקשר זה לסעיף 6 לדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות שם מציין השוטר כי "הודעתי לנבדק כי הוא מעוכב לביצוע בדיקת שכרות וכי מרגע זה נאסר עליו לשתות, לאכול... מרגע עצירת הרכב ובמשך כל זמן שהנבדק היה במשמורתי לא אכל, לא שתה..". בדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף מציין השוטר "וידאתי כי מהרגע שעוכב ועד לבדיקה הוא לא אכל, לא שתה.. כי חלפו מעת שעוכב עד לבדיקה לפחות 15 דקות...". עוד מציין השוטר בפרק הנסיבות בהזמנה לדין כי נשמר קשר עין רצוף עם המשיבה. די בכך בשלב זה על מנת לדחות את הטענה לאי שמירת 15 דק' "סטריליות". אשר לטענה בנוגע לחוקיות העיכוב: בדוח העיכוב צוין כי בשעה 02.30 נעצר רכב המשיבה וכי הודע לה כי היא מעוכבת ( סעיף 4 (ב) לדוח העיכוב). העובדה שדוח העיכוב מולא בשעה 04.43 עשוי להשפיע על משקלם של הדברים האמורים בו אך, בשלב זה, לא מתעורר לכאורה יסוד לקבוע כי עיכובה של המשיבה לא היה כדין. בסעיף 8 לדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות צוין כי "הנהג.. חתם בפני כי הוסברו לו מטרת נטילת הדגימה ומשמעות הסירוב להיבדק ולאחר שהוסברו לו הדברים הוא... מסכים". המשיבה נחזית להיות חתומה בשולי הסעיף כך שלא ברורה הטענה כי סעיף 8 לא הוקרא לה. בכל הנוגע להכשלת בדיקת הנשיפה אציין כי בשלב זה אין די מידע על מנת לקבוע באופן נחרץ כי המשיבה הכשילה את הבדיקה אם לאו. לענייננו חשוב לציין כי בנסיבות ההזמנה לדין נכתב "גם בבדיקה ( הינשוף – ד.ס.) ראיתי כי הנהגת משחקת עם המכשיר ועוצרת מכוונה כל הזמן באמצע...". ושוב, קיים לדידי טעם לפגם כי השוטר לא העלה את פרטי תצפית זו לדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף אלא הסתפק בציון לקוני כי "הנהגת לא נשפה מספיק" נתון שאינו מהווה, כשלעצמו, סירוב להיבדק. עם זאת, ובאין סתירה בין הדברים האמורים בנסיבות ההזמנה לדין לאלה האמורים בדוח על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף, לא ניתן לקבוע כי היעדר התייחסות מפורטת מספיק לנסיבות הכשלת ביצוע הבדיקה בדוח על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף יוצרת כרסום בראיות המבקשת.