ת"ד 727-02-13 מדינת ישראל נ' מוגרבי

במסגרת כתב האישום, הואשם הנאשם בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה בהתאם לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף בהתאם לסעיף 2 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף בהתאם לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי ונהיגה בקלות ראש ורשלנות שגרמה נזק לאדם ולרכוש בהתאם לסעיפים 62(2)+38(2)(3) לפקודת התעבורה.

לפי כתב האישום, בתאריך 22.5.12 סמוך לשעה 14:00, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג מיצובישי, ללא רישיון רכב ופוליסת ביטוח תקפים, בבית זרזיר ברחבת החניה שליד מכולת "הסופר הזול" לכוון כביש 7626 (להלן: "הכביש"), בכוונה להשתלב בתנועה שבכביש. באותו זמן, בכביש, מכוון כללי זרזיר לכוון כללי גשר כעביה, נהג ע' מ' (להלן: "הנפגע") באופנוע מסוג סאן יאנג. הנאשם נהג בקלות ראש, ללא זהירות, ללא תשומת לב למצב הכביש ולנסיבותיו, לא הבחין באופנוע המתקרב משמאלו, ונכנס לכביש תוך ביצוע פנייה שמאלה על מנת להשתלב בתנועה לכוון כללי זרזיר. במצב זה חסם רכב הנאשם את דרכו של האופנוע, אשר התנגש עם חזיתו בדופן שמאל של רכב הנאשם. כתוצאה מן התאונה, נחבל הנפגע חבלות של ממש בכל חלקי גופו ונזקק לאשפוז וטיפול רפואי. שני כלי הרכב ניזוקו. למרות שהיה מעורב בתאונה בה נפגע אדם, לא עצר הנאשם במקום או קרוב לו ככל האפשר על מנת לעמוד על תוצאות התאונה, אלא המשיך בנסיעה מבלי לעצור, ונמלט מהמקום, כשהוא מפקיר את הנפגע מבלי להעניק לו כל עזרה ומבלי להזעיק כוחות הצלה ומשטרה למקום.

סיכומי הצדדים:

ב"כ המאשימה בסיכומיו ביקש להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. לדבריו, הנאשם הודה שנהג ברכב ללא רישיון רכב וביטוח תקפים והודה שנהג כך בשל סיבה משפחתית רגילה. ביחס לתאונה, טען התובע כי הנאשם התרשל בעת כניסתו לכביש שכן תשומת לבו הופנתה רק לנעשה לימינו ולא לנעשה משמאלו-כוון הגעת האופנוע. לדבריו, הנאשם לא הכחיש את אחריותו לתאונה. ביחס לעבירת ההפקרה טען כי הנאשם הודה שנמלט מהמקום ישר לביתו בגלל הפחד שמא הרג את הנפגע, זאת מבלי לעצור, מבלי לעמוד על תוצאות התאונה, בלי להגיש עזרה ובלי להזעיק כוחות הצלה ונשאר בבית עד להגעת השוטרים. התובע הפנה להודעות הנאשם ולתיעוד אמרתו ע"י השוטר גלעד חן ביום התאונה. לטענתו, בעדותו בבית המשפט ניסה הנאשם לשפר גרסתו במשטרה ואף הוסיף כי ניגש לנפגע וניהל שיחה עמו, אך מדובר בגרסה שקרית, שכן לא נטענה מיד, לא הובאו עדים מטעם הנאשם לחיזוק גרסתו, השוטרת ליטל כהן לא עומתה עם האפשרות שאמבולנס וצוות טיפולי הגיע למקום לפניה והנפגע העיד כי לא ראה את הנאשם בשום שלב של האירוע ולא עומת עם האפשרות שהנאשם ירד מרכבו ושוחח עמו. מעבר לגרסת הנאשם, הפנה התובע להודעתו של ע' מ', רוכב האופנוע, לפיה נסע במהירות 50-60 קמ"ש, עת הנאשם פנה שמאלה, חסם דרכו ופגע בו, ובבית המשפט הסביר שלא ראה את הנאשם בזמן התאונה או אחריה, כשלפי התיעוד הרפואי נפגע פגיעות שונות שהצריכו אבחון וטיפול רפואי ותרופתי. לדבריו, הבוחן, לפי ממצאיו, קבע את הסיבה להתרחשות התאונה והשוטרת ליטל כהן תיארה את זירת התאונה עם הגעתה ואת הפעולות שנעשו לאיתור וזיהוי הנאשם ורכבו, כמו גם את העובדה שצוות השוטרים הגיע לפני מד"א וכבר אז הנאשם לא היה במקום. ב"כ המאשימה הסביר כי חובת נהג המעורב בתאונה בה נחבל אדם היא לעצור, להישאר במקום על מנת לעמוד על תוצאות התאונה ולמסור עזרה לנפגע, כאשר אין בהתקהלות של אנשים כדי לפטור את הנהג מחובותיו. לגישתו, הנאשם ידע שהיה מעורב בתאונה, ידע שנפגע רוכב אופנוע ולפי הבנתו הפגיעה רצינית שכן אמר שפחד שהנפגע מת, אך בחר להימלט. לדברי התובע, מעבר להושטת עזרה לנפגע, נועדה עבירת ההפקרה למנוע התחמקות מאחריות לתאונה ולהקל על יכולת רשויות האכיפה לברר כיצד נגרמה התאונה ומי אחראי לה ולשם כך היה על הנאשם לעצור רכבו לאחר התאונה עד למיצוי הליכי הבירור ע"י גורמי הרפואה והמשטרה. ב"כ המאשימה טען כי עבירת ההפקרה הנה עבירת התנהגות, המטילה חובת עשה על נהג המעורב בתאונה, והרכיב ההתנהגותי הנו אי הושטת עזרה, הנסיבות שקדמו להתנהגות האסורה הנן מעורבות בתאונה בה נפגע אדם, והרכיב הנפשי הנו מודעות לתאונה בה נפגע אדם מיד לאחר התרחשותה, כאשר אין דרישה להוכחת "כוונה להימלט".

ב"כ הנאשם בסיכומיו הבהיר כי הנאשם מודה שבמועד הרלבנטי נהג ברכב הנ"ל ללא רישיון רכב תקף ולכן גם ללא תעודת ביטוח תקפה. עם זאת, הפנה לעובדה שגם לנהג האופנוע לא היה ביטוח חובה ולמרות זאת לא הואשם בעבירה זו. הסנגור ביקש לזכות את הנאשם הן מעבירה של נהיגה ברשלנות ובקלות ראש והן מעבירה של הפקרה לאחר פגיעה. לדבריו, הנאשם היה במצב של יציאה מחניה לצורך השתלבות בכביש, עצר ובחן את הדרך ובעודו מתכונן לצאת, הגיח האופנוע במהירות, הנאשם עצר במקום, האופנוע החליק ופגע בחלקו השמאלי תחתון של רכב הנאשם בין שתי הדלתות. ב"כ הנאשם טען כי גרסת הנאשם אמינה יותר מזו של הנפגע ואף מתיישבת יותר עם תוצאות התאונה, הן לאור מקום הפגיעה ברכב הנאשם והן לאור תוצאות הפגיעה בנהג האופנוע. הסנגור טען כי נהג האופנוע העיד שרכב הנאשם היה בעצירה והאופנוע פגע ברכב, בעוד שבמשטרה טען שהרכב יצא ופגע בו. עוד הפנה לכך שהנפגע לא אושפז אלא פונה לבית החולים ושוחרר באותו יום. לגישתו, תוצאות התאונה, הן ברכוש והן בגוף, מצביעות על כך שהתאונה התרחשה אחרי שהאופנוע החליק ופגע ברכב הנאשם וכי נהג האופנוע נפל לפני הפגיעה, כך שהתאונה בלתי נמנעת, למרות שהנאשם נקט במשנה זהירות, יצא כאשר הכביש היה נקי, הופתע בראותו את האופנוע שבא במהירות וכל שיכול היה להספיק לעשות הוא לעמוד ולכן נעצר כדי למנוע תאונה. לדידו, האחריות לתאונה מוטלת על נהג האופנוע שנהג במהירות מופרזת בשטח עירוני, לא שלט באופנוע למרות שהבחין ברכב הנאשם וגרם לתאונה. לדעתו, האירוע היה בשליטת נהג האופנוע, שיכול היה לכלכל צעדיו ולא לסמוך על כך שנהג הרכב עמד לתת לו זכות קדימה.

ביחס לעבירת ההפקרה טען כי יש לזכות את הנאשם שכן לא הפקיר את הנפגע. לדבריו, יש לייחס לנאשם עבירה לפי סעיף 144 לתקנות התעבורה בלבד, שכן היה מעורב בתאונה בה נפגע אדם ואף עצר במקום התאונה ועמד על תוצאותיה, אולם עזב את המקום לאחר שאנשים התקהלו, לאחר שהגיע אמבולנס וכשידע שהימצאותו במקום לא תועיל לנפגע, אך חושפת את הנאשם לקללות והאשמות מצד המתקהלים. הנאשם עזב כי היה בחרדה ובמצב בלתי יציב בשל הפגיעה וזו הסיבה לעזיבתו ללא כוונה להשתמט מאימת הדין או להסתיר ולשבש הליכים. לדבריו, הנאשם לא ברח אלא עזב לביתו, השוטרים קיבלו מיד פרטי זהותו ורכבו והגיעו אליו מיד ללא צורך באיתור מיוחד, רכבו שניזוק היה בחנית הבית. הנאשם שיתף פעולה מיד. הסנגור הוסיף כי צוותי מד"א הגיעו לפני השוטרים, הנאשם המתין במקום עד שהנפגע טופל ומצבו היה ברור כמו גם עד שהיה סבור שהוא ורכבו זוהו, לא התכוון לטשטש מעורבותו ועזיבתו נבעה ממצב נפשי מבולבל ומחרדה כש"אף הנאשם היה חשוף לפגיעה קשה יותר". שעתיים לאחר התאונה היה הנאשם בשלבי סיום החקירה ועזיבתו לא פגעה בחקירה. לדברי הסנגור, לא מתקיים היסוד העובדתי של עבירת ההפקרה ואף לא היסוד הנפשי המיוחד הנדרש כדי לבססה.

יריעת המחלוקת: