ת"פ 870-07-15 מדינת ישראל נ' פלונית

המחלוקת

1. האם ניתן לברר אשמת נאשם – שאינו כשיר לעמוד לדין – כשטענתו היחידה היא שמתקיים בעניינו סייג אי-שפיות הדעת בשעת מעשה, הקבוע בסעיף 34ח' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין")?

2. לטענת הסנגורית, תשובה חיובית לשאלה זו מתבקשת מהחידוש בפסיקת בית המשפט העליון בהלכת וחנון – רע"פ 2675/15 מדינת ישראל נ' וחנון (3.2.2015) (להלן: "רע"פ וחנון") שאושרה בדנ"פ 1237/15 מדינת ישראל נ' וחנון (5.7.2015) (להלן: "דנ"פ וחנון") (רע"פ וחנון ודנ"פ וחנון יכונו להלן: "הלכת וחנון") – לפיה, תוצאת הקביעה שנאשם אינו כשיר מהותית היא זיכוי.

3. ב"כ המאשימה סבורה שהלכת וחנון לא שינתה את המצב המשפטי בסוגיה, ולפיכך, התנגדה לבירור האשמה, וביקשה להורות על הפסקת ההליכים.

   רקע והשתלשלות ההליכים

4. ואלה העובדות הרלוונטיות בעניינה של הנאשמת:

   • ביום 1.7.2015 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום, המייחס לה עבירה של ניסיון חטיפה לפי סעיפים 369 ו-25 לחוק העונשין.

     • ביום 14.8.2015 נערכה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה הנאשמת אינה כשירה לעמוד לדין, והיא שרויה במצב פסיכוטי פעיל (להלן: "חוות הדעת הפסיכיאטרית").

     • לבקשת המאשימה, הורה בית המשפט על קבלת חוות דעת משלימה, לאור הטענה שבחוות הדעת הפסיכיאטרית אין התייחסות לממצאי בדיקה פסיכיאטרית ראשונית, שנערכה לנאשמת בהיותה במעצר, ביום 28.6.2015 (להלן: הבדיקה הראשונית"), ולפיה נמצא כי היא כשירה לעמוד לדין.

     • ביום 10.9.2015 נערכה חוות דעת פסיכיאטרית משלימה, לפיה נמצא כי הנאשמת אינה כשירה לעמוד לדין, וכי במועד ביצוע העבירה לא הייתה אחראית למעשיה (להלן: "חוות הדעת המשלימה").