עמ"נ 51169-08-15 אברהם(אסיר) נ' מדינת ישראל ואח'

ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן: "ההחלטה", "החוק", ו- "ביה"ד") בערר (ת"א) 1834-14, מיום 2.7.2015 למחוק מרישיון הישיבה הזמני שניתן למערער לפי סעיף 2(א)5 לחוק, את הכיתוב "אינו רשאי לעבוד" וכן את הכיתוב "יינקטו הליכי אכיפה כנגד העסקה לא חוקית".

עיקרי העובדות

המערער הסתנן לישראל ביום 29.11.2009 דרך גבול מצריים.

המערער זוהה ע"י המשיב כנתין אתיופי למרות טענתו כי הוא אריתראי, והוצא נגדו צו הרחקה וצו משמורת. בקשת מקלט שהגיש המערער נדחתה, והוא שהה במשמורת כארבע וחצי שנים. עתירה שהגיש (עת"מ (ת"א) 38223-10-11), נדחתה אף היא ביום 24.10.2012 ונקבע בפסה"ד כי מירב הזיקות של המערער הן לאתיופיה, וכי לא הוכח כי נשקפת לו סכנת חיים או רדיפה באתיופיה, בשל מוצאו האריתראי. המערער לא ערער על פסק הדין.

בתקופת שהיית המערער במשמורת קבע המשיב כי הוא לא הצליח להרחיקו בשל חוסר שיתוף פעולה של המערער עד ליום 10.7.2013. במועד זה הודיע המערער למשיב כי הוא מוכן לצאת לאתיופיה, והוא חתם על בקשה להנפקת מסמכי נסיעה. המערער נפגש עם נציגי הקונסוליה האתיופית בישראל, אך אלו לא השתכנעו כי הוא אזרח אתיופי, ולפיכך הוצע לו שהוא יוכיח את אזרחותו במסמכים מתאימים. המערער ביקש להשתחרר ממשמורת, אך ביה"ד סירב לשחררו מאחר שניסה לברוח מיחידת המסתננים. המערער ערער על החלטה זו לביהמ"ש לעניינים מנהליים במחוז המרכז, וערעורו נדחה ביום 15.1.2014 (עמ"נ 8065-12-13). ביהמ"ש קבע בפסק דינו כי חלק מהנסיונות להרחיק את המערער מישראל סוכלו על ידו, וכי התנהלותו, הכוללת שקרים ושינוי גירסאות, מקשה ליתן בו אמון. עוד קבע ביהמ"ש בפסק דינו כי "בית הדין פתח את האפשרות לבחון את שחרורו עם קבלת מסמכים מזהים מאתיופיה וחזקה כי כך ייעשה".

על פס"ד זה הגיש המערער בר"ע לביהמ"ש העליון (בר"מ 905/14). בדיון שהתקיים בביהמ"ש העליון ביום 7.4.2014 הביע ביהמ"ש העליון את דעתו כי ישנה בעייתיות בהמשך החזקת המערער במשמורת זמן כה ממושך, והציע לצדדים להגיע להסדר לפיו המערער ישוחרר בתנאים והמשיב יברר עם רשויות אתיופיה האם הם מוכנים לבוא איתם בדברים. בעקבות הערות ביהמ"ש העליון בדיון, הגיעו הצדדים להסדר מוסכם שקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביהמ"ש העליון ביום 8.4.2014. במסגרת ההסדר סוכם שהמערער ישוחרר ממתקן הכליאה בתנאים הבאים: א. התייצבות המערער פעם בשבועיים בנתב"ג. ב. מסירת כתובת מגורים בה ישהה המערער ומספר טלפון שבו יהיה זמין בכל עת. ג. ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ .

ברישיון הזמני שקיבל העותר בהתאם להסדר זה , לפי סע' 2(א)5 לחוק, צויין "אינו רשאי לעבוד" וכן "יינקטו הליכי אכיפה כנגד העסקה לא חוקית". המערער פנה למשיב על מנת שיסיר מגבלה זו, אך המשיב סירב. ערר שהגיש המערער על החלטה זו של המשיב נדחתה ע"י בית הדין לעררים ביום 2.7.2015, (כב' הדיינת באפי תם). בהחלטת בית הדין נקבע כי המערער משתף פעולה עם המשיב לצורך הרחקתו. אולם באשר למחיקת האיסור לעבוד קבע ביה"ד, כי לאור הפסיקה אין המערער משתייך לשתי הקטגוריות שמאפשרות מדיניות אי אכיפה של איסור ההעסקה. באשר לצרכיו הכלכליים והרפואיים קבע ביה"ד כי יתאפשר למערער, אם יחפוץ בכך, לשהות במתקן הפתוח "חולות" (להלן: "מתקן חולות"). מתקן זה מספק תנאי מחייה וטיפול רפואי לשוהים בו, ומאפשר כניסה ויציאה חופשית לשוהים בו אם כי קיימת דרישה להתייצבויות נוכחות. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור המנהלי דנן.