עמ"ת 505-02-15 מסארווה(עציר) נ' מדינת ישראל בפני כב' השופטת דניאלה שריזלי

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת נ' תבור) מיום 28.1.15, במסגרת מ"ת 60118-01-15, שבה הוענקה למשיבה אורכה בת 30 ימים להוצאת תעודת חיסיון (להלן: חוק המעצרים).

א.להלן הרקע העובדתי כפי שעלה מטיעוני הצדדים:

במשטרת ישראל נחקר מאז חודש יולי 2014 חשד לסחר בסמים מסוכנים בהיקף ניכר באזור התחנה המרכזית של תל-אביב. תחילתה של הפרשה בחקירה סמויה, תוך שימוש באמצעים טכניים ובסוכן סמוי. עם חשיפת החקירה בחודש דצמבר 2014, והפיכתה לגלויה, נפתחו כ-108 תיקי חקירה ובמסגרתם נעצרו למעלה משישים חשודים (ולא ארבעים כפי שטענה ב"כ העוררים). החשודים נחקרו ובמהלך חודש ינואר 2015 הועמדו לדין. אחד מהם הוא העורר, עיסאם מסארווה.

ב.כתב האישום נגד העורר ושני נאשמים נוספים, פאהד מסארווה ומזל ממן, הוגש ב-28.1.2015 לבית משפט השלום בת"א. השלושה מואשמים בביצוע עסקאות של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין. בד בבד, התבקש מעצרם של השלושה עד תום ההליכים. כמו כן, ביקשה המשיבה מבית המשפט ליתן אורכה בת 45 ימים להוצאת תעודת חיסיון שנדרשת בתיק ביחס לחומר חקירה חסוי.

ג.בדיון שהתקיים בבית משפט השלום עם הגשתם של כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים, ביקשו באי כוחם של הנאשמים לדחות את הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים למועד אחר. שניים מהסנגורים התנגדו ליתן אורכה להוצאת תעודת חיסיון, ואילו ב"כ הנאשמת 3, עו"ד טלי גוטליב, לא התנגדה למתן הארכה המבוקשת. כאמור, העניק בית המשפט קמא למשיבה אורכה בת 30 ימים להוצאת תעודת חיסיון. על כך הגישה הסנגוריה הציבורית את הערר בשם העורר.

ד.בתאריך 4.2.2015, לאחר שהוגשה תגובת המשיבה לערר, התבקש בית המשפט לצרף לערר עוררים נוספים - סדיק בשבש, חאלד יאגי, מוחמד גראג'ה, אל נאצרה עומר, ואיברהים אחמד.

ה.בנימוקי הערר המשותף נטען, כי החלטת בית המשפט קמא מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון אשר קובעת, כי מן הראוי שתצטייד התביעה בתעודת חיסיון קודם שהיא מגישה את כתב האישום [בש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל (18.7.1999); בש"פ 7554/00 הירבאוי נ' מדינת ישראל (25.10.2010); בש"פ 6453/10 עמר ואח' נ' מדינת ישראל (12.9.2010)], וכי האורכה שניתנה פוגעת בזכויות היסוד של העוררים לעיין בהקדם בכל חומר החקירה וברשימת חומר החקירה שנאסף נגדם. עוד נטען, כי בתאריך 11.2.2015 נקבעו דיונים מקדמיים בפני סגן הנשיא, כב' השופט ב' שגיא, ובמועד זה, עקב האורכה שהעניק בית המשפט קמא, נבצר מהעוררים לדעת במועד הדיון מהו מלוא חומר החקירה נגדם, ולא יוכלו להתמודד עם בעיות העולות מתוך הראיות, כגון: זיהוי הנאשמים בסרטונים המצולמים, זיהוי הלקוחות (רוכשי הסם - ד' ש'), ו"בעיה עם הסוכן" (כך!). לגישת ב"כ העוררים, בהינתן החודשים הארוכים שבהם התנהלה הפרשה ונחקרה, עמד לרשות התביעה הכללית להיערך להוצאת תעודת חיסיון.

ו.ב"כ המשיבה מבקשת בתגובתה לדחות את הערר מהטעם שמדובר בהחלטת ביניים אשר ניתנה במסגרת ההליך הפלילי, ואין עליה זכות ערר. כעולה, לדוגמה, מהחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 1054/12 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' (7.2.2012).

ז.לחילופין, ולגוף הערר, טענה המשיבה שלושה אלה: ראשית, עניין לנו בפרשה רחבת היקף שבעיבורה הפעלתו של סוכן משטרתי, פעילות אשר הופסקה ימים אחדים בלבד קודם לחשיפתה של החקירה והפיכתה לגלויה. מאליו מובן שפרטי הסוכן והאמצעים הטכניים שהופעלו עד למועד שבו הפכה החקירה לגלויה, טעונים חיסיון כקבוע בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. בשל היקף הפרשה, ומעצרם של עשרות חשודים לצרכי חקירה, לא היה סיפק בידי התביעה, בעוד החקירה במשטרה נמשכת, להוציא תעודת חיסיון. שנית, הענקת אורכה לצורך הוצאת תעודת חיסיון הוכרה בפסיקת בית המשפט כאילוץ שראוי כי ייושם בדרך של שקלול ואיזון בין האינטרס הציבורי וצרכיו מחד גיסא, וזכויות הנאשמים מאידך גיסא [בש"פ 5381/14 גלעד גרנביץ נ' מדינת ישראל - מח"ש (19.8.2014)]. ושלישית, לגופה של תעודת החיסיון העתידית, נטען, כי כל חומר החקירה הועמד לרשות ההגנה, וכי תעודת החיסיון עתידה לחסות אך ורק את השימוש באמצעים הטכניים, את פרטי הסוכן, ומקורות מודיעיניים שלגבי הידיעות שמסרו תימסרנה להגנה פראפרזות. מכאן, שהארכה המתבקשת להוצאת התעודה אין בה כדי לפגוע בזכויות העוררים.