ת"א 1050-84 חיים שכטר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ ואח' נ' יקר ואח', פש"ר 1171-84 קרן הפנסיה של פועלי הבנין נ' שכטר חיים חברה לבנין בע"מ ואח'

בעניין:חים שכטר חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (בפרוק)

1.כללי

החלטתי דלהלן עוסקת בגידור החובות שמוטלות על בעל תפקיד שמונה על ידי בית המשפט.

אקדים ואומר, שההחלטה נובעת מיוזמת בית המשפט, ושלא על פי בקשת צד, וזאת בעקבות הודעה שהגיש המפרק לבית המשפט על עניין שיש לו בדירה שנמכרה לבתו של המפרק על ידי בעלי קרקע בבניין שנבנה על ידי החברה שהוא משמש כמפרקה.

2.תמצית העובדות

"חיים שכטר חברה לבניין והשקעות בע"מ", היא חברה שעסקה בבנייה למגורים בעיקר בראשון לציון והסביבה (להלן: "החברה"). בשנת 1984 נקלעה החברה לקשיים ומונה לה כונס נכסים לבקשת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"). בהמשך ניתן צו לפירוק החברה וביום 1.4.85 מונה עו"ד זהר גרינברג למפרק החברה (להלן: "המפרק").

בעת קריסתה הייתה החברה מעורבת בכ-49 פרויקטים לבנייה, מרביתם למגורים ושמיועדים ל-1,215 יחידות דיור. במהלך 30 השנים שחלפו מאז צו הפירוק, פעל המפרק להשלמת בניית הפרויקטים, למסירת היחידות לרוכשיהן ולרישומים של היחידות בפנקס רישום המקרקעין. המפרק הוסמך על ידי בית המשפט לאשר ביצוע עסקאות בין מוכרי יחידות לבין רוכשים באותם פרויקטים שטרם נרשמו בפנקס רישום המקרקעין, כאשר במסגרת זו קיבל יפויי כוח מתאימים לביצוע הרישום בעתיד וכן כספים להבטיח את הוצאות הרישום של הבניינים, כבתים משותפים. בית המשפט הורה על רישום הערה בספרי המקרקעין שלפיה נדרשת הסכמת המפרק לביצוע עסקאות במקרקעין של החברה והערה כאמור נרשמה בכל פרויקט של החברה.

אחד מהפרויקטים של החברה, היה בניית בניין מגורים ברחוב רש"י 5 בראשון לציון (להלן: "הבניין"). החברה התקשרה ביום 15.12.82 בהסכם קומבינציה עם בעל הקרקע, המנוח אברהם כהן ז"ל (להלן: "הסכם הקומבינציה" ו"הבעלים"), שלפיו יהיה זכאי הבעלים לקבל 4 מתוך 8 הדירות שייבנו על הקרקע. הבעלים מכר 2 דירות בראשית שנות ה-90 ונותר בעלים של 2 דירות. הבעלים נפטר ביום 17.12.05 והזכויות בדירות הוקנו לחמשת ילדיו, ששמותיהם מופיעים בכותרת הבקשה כ"מוכרים" (להלן: "היורשים"). בעת מתן צו הפירוק, טרם הושלמה בניית הבניין, ולפיכך נדרש המפרק להשלים את הבנייה תוך מעורבות של רוכשי היחידות מהחברה לרבות חיובם בתוספת כספית מעבר לתמורה שאותה התחייבו לשלם בהסכמי המכר שבינם לבין החברה, כאשר במסגרת זו אף התקבל מימון ממשרד השיכון. בניית הבניין הושלמה בשנת 1989 וטופס 4 ניתן ביום 12.1.89 והדירות נמסרו לרוכשיהן וכן נמסרו לבעלים הדירות להן היה זכאי. חרף הזמן שחלף מאז השלמת הבנייה לא נרשם הבניין כבית משותף בפנקס רישום בתים משותפים בעיקר עקב סירוב הבעלים לשאת בעלויות הכרוכות ברישום, וזאת לטענתו שלפיה בהתאם להסכם הקומבינציה שבינו לבין הבעלים חלו עלויות הרישום על החברה. רוכשי הדירות מהחברה סירבו לשאת בחלק היחסי של דירות הבעלים בהוצאות הרישום.

וכאן אנו מגיעים לענייננו;

היורשים היו מעוניינים למכור את 2 הדירות האחרונות שטרם נמכרו על ידי הבעלים. משכך, ניהלו היורשים מו"מ עם שני קונים לכל אחת מהדירות. האחד, עם מר עדו ברק למכירת דירה בת 4 חדרים שבקומה 4 בבניין (להלן: "הדירה הראשונה"), והשנייה, עם גב' לזר למכירת דירה בת 4 חדרים שבקומה 3 בבניין (להלן: "הדירה השנייה"). היורשים פנו למפרק על מנת לקבל את אישורו להעברה שכן לטובת האחרון נרשמה כאמור הערה בפנקס רישום המקרקעין שלפיה נאסר על שינוי במקרקעין שבהם יש זיקה לחברה ללא הסכמת המפרק.

היורשים פנו למפרק וביקשו את אישורו למכירת שתי הדירות. במענה הודיע המפרק בהודעת דואר אלקטרוני ביום 19.5.14 לב"כ היורשים וכן לעו"ד דפנה כהן באת כוח עדו ברק, שהוא מתנה את ההסכמה לאישורו להעברת הזכויות בדירה הראשונה במספר תנאים ובין אלה, הפקדה כספית בסך של 50,000 ₪ בקופת הכנ"ר למטרת מימון הוצאות רישום הבניין כבית משותף. המפרק הוסיף בהודעת דואר אלקטרוני שדרישה נוספת עשויה להיות בעתיד גם בגין המכירה של הדירות הנוספות הגם שלא באותו סכום בהכרח (להלן: "דרישת המפרק"). היורשים חלקו על דרישת המפרק שכן לטעמם אין מקום להשית עליהם את עלויות הרישום. בין הבעלים לבין המפרק הוחלפו התכתבויות שבהן חזר כל צד על עמדתו. היורשים טענו מחד גיסא שאין למפרק סמכות לדרוש מהם כספים לצורך הרישום ומשכך גם אין להתנות את ההסכמה למכירה בהפקדה כספית. המפרק גרס מאידך גיסא אחרת. סופו של דבר, היורשים הודיעו למפרק במכתב בא כוחם מיום 25.5.14 שהם יפקידו תחת מחאה את הסך 50,000 ₪, ויגישו בקשה מתאימה לבית המשפט נגד המפרק לביטול דרישתו.