עת"מ 731-08-15 הבטמיכאל נ' משרד הפנים

1.בפני בקשה לביטול צו ארעי, שניתן במסגרת עתירה המופנית כנגד הוראת השהייה שהוצאה למבקש ביום 21.7.2015, מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד-1954.

עפ"י הוראת השהייה, היה על העותר לשהות במרכז השהייה "חולות" החל מיום 4.8.2015 כשתוקף ההוראה הוא לכל היותר עד לתום 20 חודשים מיום ההתייצבות.

בד בבד עם הגשת העתירה הגיש המבקש בקשה לצו ביניים ולחלופין צו ארעי, לפיו תוקפא הוראת השהייה, תוך מתן רישיון ישיבה מסוג 2(א)(5), וזאת עד להכרעה בעתירה המנהלית.

2.המבקש הינו אזרח אריתריאה, נשוי ואב לארבעה ילדים בגירים, אשר הסתנן לישראל מסיני בשנת 2007. המבקש קיבל בישראל אשרת שהייה אשר התחדשה מעת לעת.

3.לראשונה הוצאה למבקש הוראת שהייה במתקן "חולות" ביום 29.4.2015. המבקש הגיש עתירה כנגד הוראת השהייה (עת"מ 47160-5015).

בפסק דין מיום 13.7.2015 התקבלה העתירה, על יסוד הקביעה כי נפל פגם בהליך השימוע שהתקיים למבקש עובר להוצאת הוראת השהייה. הפגם נמצא בכך שטענתו כי גילו עולה על 60 ועל כן הוא מוחרג ממי שניתן להוציא לגביו הוראת שהייה, לא נבחנה על ידי ממונה ביקורת הגבולות, מעבר לבדיקת גילו הרשום של המבקש ב"מערכת אביב".

נפסק כי האופן בו נערך השימוע למבקש במקרה דנן אינו מקיים את הדרישות ואת התכלית של חוק ההסתננות. מתוך פרוטוקול השימוע אף עלה חשש כי טענת המבקש ביחס לגילו לא עמדה למעשה לנגד עיניו של הממונה, וזאת נוכח האמור ב"סיכום טענות המסתנן" ובהעדר הנמקה להחלטת הממונה. נפסק כי בשל אופן הצגת סיכום טענות המסתנן ובהעדר הנמקה ספציפית ביחס לטענות המבקש, לא ניתן לבחון את סבירות הפעלת שיקול הדעת מצד הממונה ביחס לנסיבות הספציפיות של המבקש. בהעדר הנמקה ונוכח השיבוש, מוטל היה הנטל על המשיב להראות כי נבחנו טענותיו של המבקש ונטל זה לא הורם.

המבקש שוחרר ממתקן חולות ביום 15.7.2015.

4.משפנה המבקש למשיב בבקשה לחידוש אשרתו הוא זומן לשימוע נוסף. השימוע התקיים ביום 21.7.2015 ובסופו הוצאה למבקש הוראת השהייה לפיה היה עליו להתייצב במתקן "חולות" עד ליום 4.8.2015. בשימוע הציג המבקש לממונה ביקורת הגבולות העתק של מסמך הנחזה להיות תעודת הטבלה מאריתריאה.

5.ביום 2.8.2015 הגיש המבקש לבית המשפט עתירה נגד ההחלטה להוציא לו הוראת שהייה ובקשה למתן צו ביניים המעכב את ביצוע הוראת השהייה עד להכרעה בעתירה – היא הבקשה נשוא החלטה זו.