ב"ל 757-10-13 בן סימון נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.8.13, אשר דחתה את ערעורו של המערער וקבעה כי למערער נכות בשיעור 5% בהתאם לסעיף 31(5)א'II בגין יד ימין ונכות בשיעור 5% בהתאם לסעיף 31(5)א'II בגין יד שמאל (להלן: החלטת הוועדה).

2.התשתית העובדתית:

א.ועדה רפואית לעררים מיום 20.5.12 קבעה למערער נכות בשיעור 5% לכל יד, בגין תסמונת התעלה הקוביטלית בלבד והפעילה תקנה 15.

ב.המערער הגיש ערעור על ההחלטה לבית הדין (ב"ל 32730-06-12) . ביום 29.5.13 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, אשר קובע כדלקמן (להלן: פסק הדין המחזיר):

מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יושב אל הועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תשקול שיעור הנכות המתאימה בגין תסמונת התעלה הקוביטלית, תוך התייחסות לבדיקות EMG מיום 18/7/10 ומיום 29/1/12 ולחוות דעת ד"ר אגסי בהקשר זה.

לענין ה- CTS בהמלצת בית הדין ומשמושב הענין לועדה תנמק ותפרט הועדה מהם הממצאים הקליניים אשר הובילו למסקנה השוללת תסמונת CTS, על רקע ממצאי בדיקת ה-EMG  בהקשר זה. המערער יוזמן לועדה ויוכל לטעון בפניה. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת."

ג.בעקבות פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה ביום 11.8.13 ודחתה את הערעור. כאמור, על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

3.טענות המערער בתמצית הינן, כדלקמן:

• הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה לא שקלה ולא התייחסה באופן מפורט ומנומק לשתי בדיקות ה- EMG ולא התייחסה במפורט ובמנומק לחוות דעתו של ד"ר אגסי. הדבר מהווה פגם משפטי. משפט לקוני לפיו  "כל המצויין מעלה מתייחס לכל בדיקות ה EMG שבוצעו (מ 7/10, 1/12)" אינו מהווה הנמקה מספקת.

  ב.פסק הדין המחזיר הורה לוועדה להתייחס באופן מנומק לבדיקות הEMG  שכן טרם מתן פסק הדין המחזיר נטען שאין מניעה לקבוע נכות על בסיס בדיקות הEMG וממצאיהן. לכן, נדרשה הוועדה במפורש ליתן דעתה לבדיקות אלה. בנסיבות העניין לא ניתן לקבל את עמדת המשיב לפיה הנכות נקבעה בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית, שכן טענה זו כבר נטענה בערעור קודם ועל אף זאת ניתן פסק הדין המחזיר ונוסח באופן שבו הוא נוסח.

  ג.הוועדה מפנה לבדיקה הקלינית שנערכה למערער ע"י ועדה רפואית קודמת מיום 20/5/12 וממנה מצטטת כביכול כי  "החולשה הינה בדרגה קלה", אלא שעיון באותו פרוטוקול מלמד אחרת. בפרוטוקול האמור צוין כי "ירידה בכוח גס" הינה "קלה". לא ניתן להבין בהכרח ש"חולשה" הינה "ירידה בכוח גס". כך או כך הדבר ממילא אינו תואם את הגדרת הסעיף המדבר על דרגות "שיתוק". לא ברור כיצד יתכן שבבדיקת הדמיה תופיע דרגת שיתוק מסוימת של העצב, אך הוועדה תתעלם מכך.

  ד.בנוסף, על מנת להסביר את שלילת קיום התסמונת הקוביטלית מסתמכת הוועדה, בין השאר, על בדיקת EMG מחודש 6/13, שהינה בדיקה מאוחרת למועד הוועדה אשר ביחס אליה ניתן פסק הדין המחזיר (פסק הדין המחזיר הינו מיום 20.5.12). הסתמכות על בדיקה זו מהווה חריגה מפסק הדין המחזיר.

  ה.אמירות הועדה ביחס ל"תרומת הסכרת" אינן עומדות במבחנים משפטיים בנוגע לשלילת הקשר הסיבתי. יתרה מזאת, בוועדה מיום 20.5.12 (הועדה אשר ביחס אליה ניתן פסק הדין המחזיר) צוין שאין קשר בין תסמונת התעלה הקוביטלית והסכרת. אם היתה אותה ועדה סבורה שקיים קשר בין הסכרת לתסמונת התעלה הקרפלית, היתה אמורה להתייחס לעניין זה כבר באותו מועד. בהיעדר התייחסות כאמור ובהתחשב באמירות ביחס לקשר שבין הסכרת לבין תסמונת התעלה בפרוטוקול נשוא הערעור יש משום סתירה בלתי מובנת.

  ו.לעניין ה-CTS אין התייחסות מפורטת ומפורשת לכל אחת מבדיקות ה-EMG ואף לא לעמדת ד"ר אגסי. מצופה מן הוועדה, לאור נוסח פסק הדין המחזיר, שתסביר היכן היא איננה מוצאת התאמה ובאילו עצבים היתה מצפה לראות את הירידה על מנת להקנות נכות, אך בפועל לא נצפתה ירידה כזו.

  ז.העובדה שבבדיקת EMG אובחנה תסמונת CTS מחייבת כי הוועדה תקבע, לכל הפחות, נכות בשיעור 0%, ככל שהיא סבורה שאין לתסמונת ביטוי קליני. אי קביעת כל נכות משמעותה בפועל שלילת הקשר הסיבתי.