ה"פ 636-07 חיים סוריה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב ואח'

בתובענה זו עותרים המבקשים להורות למשיב 1, מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") לצרף 745 מ"ר לחלקה 198 בגוש 3797 אשר בבעלותו.

אקדים ואומר, כי מדובר באירועים מאד ישנים, כאשר תיק זה החל דרכו לפני שנים רבות בערכאות, והגיע לשולחני רק לאחרונה. ניסיונות רבים היו בעבר להביא הצדדים להסדר, ואף בפניי התנהלו מגעים בין הצדדים, אשר כולם לא צלחו.

העובדות הרלוונטיות  

1.המבקש 1 - יהודה סוריה ז"ל (להלן: "סוריה ז"ל" או "המנוח") היה הבעלים של קרקע ששטחה 13,435 מ"ר, הידועה כחלקות 41, 42 בגוש 379 (להלן: "קרקע סוריה"). מאחר ואדמתו של סוריה ז"ל חצצה את מושב ביל"ו שהוקם אותה עת, פנתה אליו המשיבה 2, קרן קיימת לישראל (להלן: "קק"ל") בבקשה לעיסקת חליפין.

סוריה ז"ל הסכים לבקשתה של קק"ל, ובהתאם נחתם, ביום 27.5.1959 בין הצדדים הסכם (להלן: "הסכם החליפין"), במסגרתו התחייב סוריה למסור לקק"ל את קרקע סוריה, בתמורה לקבלת קרקע חליפית הידועה כחלקות 28, 101, וחלקים מחלקות 27, 102 בגוש 3797 בסמוך לצומת בילו (להלן: "הקרקע החלופית").

בסעיפים 1-2 להסכם החליפין צוין, כי שטח קרקע סוריה, שהיה כאמור בשטח של 13,435 מ"ר, מוחלף בקרקע של קק"ל, כדלקמן:

"1. הבעל [סוריה ז"ל – ר.ל.ש] מוסר בחליפין לקרן [קק"ל – ר.ל.ש] את החלקה מס' 41 בגוש 3791 ששטחה 4.318 ד' בשלמות והחלקה מס' 42 בגוש 3791 ששטחה 9.117 דונם בשלמות.

2. תמורת זאת, מוסרת הקרן לבעל בחליפין את החלקה 28 בגוש 3797 ששטחה הוא 1.004 ד' וכן שטח של 9.770 ד' מתוך החלקות 27, 102, בגוש 3797, המהווים את החלקה מס' זמני 106 ששטחה 13.435 ד' לפי התרשים הרצוף, ומהוה חלק בלתי נפרד מהסכם זה".

אין חולק כי על פי הסכם החליפין, שתי הקרקעות שהוחלפו היו בשטח זהה.

אין חולק כי בשנים 1959 ו-1963 שינתה קק"ל את מיקומה של הקרקע החלופית שנועדה לסוריה ושינתה את גבולותיה, זאת בשל העובדה כי בחלקה 106 שיועדה לסוריה היה מצוי פרדס.

2.בשנת 1960 פורסם צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (כביש צומת מסמיע שלום- צומת בילו), תש"ך-1960 (להלן: "הצו"), בהתאם לצו, נקבע כי רוחב כביש צומת מסמיע-גדרה-צומת בילו שהיה ברוחב 20 מטר, יהיה מעתה ברוחב 40 מטר.

הצו הותקן על ידי שר העבודה מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים"), אשר קובעת את סמכותם של שר העבודה או שר התחבורה להחיל את הפקודה על כל דרך, באמצעות צו, וכן לאפשר מכוחה של הפקודה, לקנות חזקה בקרקע הדרושה לסלילת הדרך או לשיפורה, ואשר מפורטת בצו. רלוונטים לענייננו, הוראות סעיפים 3-4 לפקודת הדרכים כדלקמן:

"3.מותר לו לשר העבודה או לשר התחבורה, אם נוכח שהדבר דרוש להגנת הארץ או לפיתוחה, להורות בצו כי פקודה זו תחול על כל דרך. צו זה לא יפורסם ברשומות אלא אם כן סבור שר התחבורה או שר העבודה כי פרסום זה לא יזיק להגנת הארץ.

4.(1)אם ניתן צו על פי סעיף 3 מן הפקודה הזאת, יכולה הרשות, דהיינו אדם המורשה בכתב ע"י שר העבודה או שר התחבורה לעשות כן, לקנות מיד חזקה בקרקע הדרושה לסלילת הדרך המפורטת באותו צו או לשיפורה, ולבצע עליה את כל אותן העבודות שיהא צורך בהן כדי להוציא לפועל אותה סלילה או להשלים את השיפור.

(2)"קרקע הדרושה לסלילת דרך או לשיפורה", לענין סעיף זה - שטח קרקע הדרוש כדי ליתן לאותה דרך רוחב עד 50 מטר, ואם היתה מסילת ברזל או תוואי של מסילת ברזל שנועדו לתחנה, או אם היתה צומת דרכים - כל שטח קרקע הדרוש לתחנה או לצומת בשיעור שתקבע הרשות".

בתרשים שהוכן בשנת 1963 על ידי המנהל, ושעל בסיסו נערכה הפרצלציה במקרקעין האמורים (להלן: "תשריט הפרצלציה"), המגרש המיועד לסוריה סומן באות א'. מגרש זה היה בשטח זהה לקרקע החליפית שהיה אמור סוריה לקבל במקור על פי הסכם החליפין (בשטח 13,435 דונם).