ת"א 220-07-09 ברון נ' יבנה פיטנגו 2000 (1994) בע"מ ואח'

רקע:

1.זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מפגיעתה בתאונה שהתרחשה בתאריך 15/10/07.

התובעת, ילידת 11/1/1970, מורה במקצועה, טענה בתביעתה, כי בתאריך 15/10/07, בצאתה מחנות הנתבעת 1 (חנות ציוד וכלי כתיבה), (להלן: "הנתבעת"), לאחר שעשתה שם קניות, ירדה במדרגות משרד הנתבעת, וכך תיארה את שאירע:

"ולאחר צעדים ספורים בסמוך לפתח היציאה/הכניסה למקום, עמד "מזלג" בצורה המהווה מכשול, רגלה של התובעת נתפסה במזלג הנ"ל וכתוצאה מכך היא נפלה על משטח ברזל של המזלג ונחבלה בצורה קשה במרפק שמאל ובברך ימין." 

(סעיף 4 לתביעה).

הנתבעת מס' 2 הינה חב' לביטוח, אשר ביטחה בעת הרלוונטית אחריות הנתבעת כלפי צד ג' (להלן: "המבטחת").

2.הנתבעות אינן חולקות למעשה על נסיבות נפילתה של התובעת, והן אף מוכנות לקבל גרסתה כי המלגזה עמדה אכן במרחק מספר צעדים מתחתית גרם המדרגות (ראה סעיף 6 לסיכומי הנתבעת), אלא שלטענתן לא היה במלגזה משום מכשול בדרכה של התובעת, ואין בכך כדי להקים אחריות של הנתבעת לתאונה.

נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפניי:

3.כאמור, וכפי שנראה בהמשך, אין מחלוקת עובדתית אמיתית בין הצדדים בשאלה אם נפילתה של התובעת הייתה כתוצאה מהיתקלותה בשיני המלגזה. המחלוקת העובדתית העיקרית היא המרחק בו עמדה המלגזה מתחתית המדרגות, ובאם ההיתקלות הייתה עקב כך שהתובעת הלכה אחורה מספר צעדים.

עדות אסף אידר:

4.מטעם התובעת העיד מר אסף אידר, מי שהיה עד ראיה לנפילתה. אסף עבד בעת הרלוונטית

 כמחסנאי בשירות הנתבעת, ולא הכיר את התובעת בעת התאונה.

אסף העיד כי הוא ראה את התובעת "נופלת על המלגזה" (עמ' 7, ש' 3), ואז ניגש אליה, הרים אותה, והושיב אותה על כסא, ולאחר שהתאוששה מעט הסיע אותה לבית החולים "פוריה", ובסיום הטיפול החזיר אותה למחסן הנתבעת, שם חיכה לתובעת בעלה, אשר לקח אותה מהמקום (עמ' 7, ש' 3 עד 8). בעת שהתובעת נפלה, שהה העד במשרד שנמצא בצד השמאלי של המדרגות (עמ' 9, ש' 5), ומשם ראה אותה נופלת.