ת"א 165060-09 מ' נ' חברת בטוח שירביט

1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן חוק פלת"ד). אין חולק שהנתבעת חבה בגין נזקו של התובע, אשר לעצמו שנוי במחלוקת. התובע, יליד 1978, נפצע ביום 30.8.08 בתאונת דרכים בגב ובברך ימין. שני מומחים רפואיים התמנו ע"י בית-המשפט להעריך את מצבו. האורתופד ד"ר רמי דוד קבע לתובע נכויות של 5% ושל 10% בגין שברים בחוליות 10D ו – 12D (על-פי סעיפי ליקוי אשר מתארים מצב שבו אין הגבלה בתנועות – הגבלה כזאת גם לא עלתה מחוות-הדעת) ועוד 3% בגין הפגיעה בברך. הפסיכיאטר ד"ר דניאל בקר קבע שהתובע טופל לפי אבחנה של תסמונת פוסט טראומטית, אף שלמעשה סבל מהפרעת הסתגלות, שגרמה לו רק לנכויות זמניות: 10% נכות מיום 30.8.08 עד ליום 30.8.09 ו – 5% נכות מיום 30.8.09 עד ליום 30.8.10. אחר-כך, לא נותרה לו נכות צמיתה. להערכתו התובע היה זקוק לטיפול פסיכותרפי פעם בשבוע בעלות 400 ₪ + מע"מ ולמעקב פסיכיאטרי פעם בחודש בעלות 600 ₪ + מע"מ לפגישה. התובע טען בתצהירו ובסיכומיו, שקביעות אלה סותרות את הערכות הרופאים שטיפלו בו. הדבר אכן גם עולה מחוות-הדעת עצמה. ברור שהמומחה מטעם בית-המשפט נהנה מיתרון על הרופאים המטפלים, שביכולתו להעריך את מצבו של התובע כפי שהתפתחת ותועד במשך הזמן. מכל מקום, קביעותיו, שאף לא הועמדו במבחנה של חקירה נגדית, הן המחייבות לצורך הליך זה.

2. התובע נפצע כשהיה כבן 30. מעת שחרורו משירות חובה בצה"ל הוא פנה לעיסוקים בשכר חודשי צנוע של כ – 5,000 ₪ (בפירוק רכבים, נהיגה וחשמל). בעקבות פציעתו, הוא עבר הכשרה מקצועית והוא מועסק כיום בתחום המחשבים בשכר גבוה יותר, כ – 6,000₪. זה הבסיס למחלוקת בין הצדדים בהערכת הנזק. התובע מתייחס לנכותו הרפואית כנתון המוצא והוא אף סבור שיש להוסיף להערכת נכותו התפקודית הגבלה פסיכיאטרית (שאותה לא קבע המומחה מטעם בית-המשפט). לדעת הנתבעת השפעת נכותו של התובע על הכנסותיו אינה גדולה ונכותו התפקודית קטנה מנכותו הרפואית. לענין זה של הנכות התפקודית, אציין כי לא מצאתי סיבה ממשית לחרוג מהערכות הרופאים. הנכות האורתופדית שנקבעה בוודאי משפיעה במידה כלשהי על כושרו של אדם לעבוד בעבודה פיסית. בהתחשב בתוכן הקביעות, אין להסיק שמשמעותן התפקודית חורגת מהקביעה הרפואית. באשר לפגיעה נפשית יש לציין שסעיפי הליקוי בתחום הפסיכיאטרי מתוארים בעצמם במינוחים המתייחסים לתפקודים התעסוקתיים וחברתיים של הנבדק. מכאן, שאין להניח שלתובע נכות תפקודית שלא באה לידי ביטוי בקביעות הפסיכיאטר שמינה בית-המשפט.

3. התובע העיד כי לא עבד כלל במשך כשנתיים בשל מגבלותיו הרפואיות. בשל כך הוא מבקש פיצוי בסך 145,416₪. אחר-כך הוא חזר לעבודה בשכר נמוך ובגין תקופת העסקתו כך, הוא מבקש פיצוי בסך 66,576 ₪. אחר-כך החל לעבוד כטכנאי מחשבים והוא מבקש פיצוי בסך 34,500 ₪ בגין מכפלת נכותו התפקודית (לדעתו, 25%) בשכרו (6,000 ₪). הנתבעת סבורה שבמשך 5 חודשים שבהם לא עבד, התובע זכאי לפיצוי בסך 25,000 ₪. לדעת הנתבעת התובע היה יכול לחזור לעבודה ובפועל גם חזר לעבודה – הוא הועסק ע"י אחיו, אך הסתיר זאת מבית-המשפט והדבר התגלה במהלך חקירתו הנגדית. עוד היא מפנה לדברי התובע בחקירתו הנגדית, כאשר אישר שאמר למטפלת שלו במרכז לבריאות הנפש את האמת ואישר שאכן אמר לה את מה שרשמה "לא רוצה לעבוד בגלל קצבת הנכות והתביעה המשפטית".

4. בהערכת הפסדי התובע בעבר יש להבחין בין ארבע תקופות שונות:

(א) במשך כחמישה חודשים, היה מצבו בלתי יציב והיו לו אישורי מחלה וסביר שלא יכול היה כלל לשוב לעבודה. הפסדיו בתקופה זו היו לערך 25,000₪.

(ב) במשך כשנתיים, (שבהן עדיין סבל התובע גם מנכות פסיכיאטרית זמנית), הוא לא שב לעבודה. כישורי העבודה שלו בתקופה זו התאימו לעבודה הפיזית שבה עסק קודם. לטענתו הוא לא חזר לעבודה בשל מגבלותיו הגופניות, אך הדבר אינו נראה כמתיישב עם העדר פניות שלו לטיפול רפואי בחלק נכבד מהתקופה. סביר שכאן חברו המגבלה הגופנית, בעיות הנפש ושיקולי אינטרס (שעליהם סיפר למטפלת שלו) – ובשל שילובם הוא נמנע ממיצוי כושר עבודתו. השפעת פציעתו על העדר הכנסותיו בתקופה זו יוערך גלובאלית בסך 50,000₪.

(ג) התובע שב לעבודה, אך שכרו היה נמוך משכרו הקודם. בשים לב לאחוזי הנכות הרפואית שהיו לתובע באותה תקופה (17%) ובשים לב לכך שהם לא גרמו לו הגבלה בתנועה - מוערך חלקה של נכותו בירידה בשכרו בסך 20,000₪.

(ד) התובע יכול היה לעבוד בהיקף מלא ועשה כן בעיסוק החדש שלמד בתחום המחשבים. אין כל ראיה לכך שבתקופה זו איבד התובע משהו מהכנסתו בשל מגבלותיו.

מכאן, שסך הפסדי התובע בעבר 95,000₪.

5. התובע מעריך את הפסדיו בעתיד בסך 526,339₪ (מכפלה מהוונת של 25% בשכרו הנוכחי) ועוד 10% מזה, בגין פגיעה בזכויות הסוציאליות ובזכויות הפנסיה. הנתבעת סבורה שבעקבות התאונה שיפר התובע את מצבו הכללי בעולם. הוא רכש השכלה ומקצוע משתלם והכנסתו השתפרה בפועל. אף שטיעון שכזה מעורר אי נוחות, יש בו מידה של אמת. עד גיל 30 עבד התובע עבודה פיזית ושכרו היה נמוך. בעקבות התאונה רכש מקצוע של טכנאי מחשבים, שבו אינו נאלץ לבצע עוד עבודה פיזית, ושכרו השתפר. אילו נגרעו מהתובע 17% משכרו הנוכחי (6,000₪) הוא היה זכאי לפיצוי מהוון בסך של כ–246,000₪. אלא, שבפועל אין לנכותו של התובע השפעה על כושרו להשתכר הכנסה זו מעבודה שמטבעה אינה מאד פיזית (כפי שהוא אישר בחקירתו הנגדית). יתכן שבעתיד תהיה השפעה כזאת ויתכן שלא. בשל כך יפסק לו פיצוי בסך גלובאלי (המשקף גם פגיעה אפשרית בזכויות סוציאליות ובפנסיה) בסך 150,000₪.

6. התובע ביקש פיצוי בסך 280,000₪ בגין עזרת הזולת שניתנה לו ע"י הוריו וע"י אשתו. האשה לא העידה (נמסר שבני הזוג מסוכסכים), אך האב העיד. הוא סיפר שהבן שב לבית הוריו והם התקינו לו חדר רחצה בעלות של 75,000₪. עוד סיפר האב שההורים רכשו לבן מחוך בעלות של 2,000₪ והם שטיפלו בו בתפקודי היום-יום שלו בתקופת מגבלותיו. התובע עצמו העיד שחזר לבית הוריו למשך כשלוש שנים, שבמהלכן התקשה בתפקוד יומיומי (כשריכת נעליים והתלבשות) ובביצוע מטלות הבית. לטענתו, הוא מתקשה במלאכות הבית גם כיום.

דומה ששיבת הבן לבית הוריו נגזרה מאילוצים כלכליים יותר מאשר ממגבלות התפקוד – בהעדר הכנסה קשה לאדם לממן את מחייתו ומגוריו. כפי שפורט קודם, בהערכת נזקו של התובע בעבר, אין קשר ישר ומלא בין הירידה בהכנסותיו (והעדרן המוחלט בתקופות מסויימות) לבין פציעתו. עם זאת סביר בעיני שבתקופה שבה סבל התובע ממגבלות משמעותיות, הוא אכן נזקק לעזרה מוגברת של הוריו. עד כה לא רכש התובע עזרה בשכר ולא מצאתי בחווה"ד הרפואיות בסיס לקביעה כי יזדקק לה בעתיד. לאור זאת נפסק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' בסך כולל 20,000₪.