ת"א 524-02 הודאין ואח' נ' לבנשטיין

1.פתח דבר 

לפני תביעה חוזית שעניינה בבית פרטי שמכר הנתבע לתובעת בשנת 1997. הבית נבנה על-ידי הנתבע במגרש שהיה בבעלותו. הבית הוצע למכירה ונמכר לתובעת מבלי שהנתבע ו/או כל אדם אחר גרו בו קודם לכן. עבור רכישת הבית שילמה התובעת לנתבע סך של 1,480,000$ כאמור בהסכם המכר.

התובעת טענה כי לאחר רכישת הבית ותשלום מלוא התמורה הסתבר לה כי "אין תוכו כברו" וכי "הבית נבנה מתוך כוונה, ליצור קנקן יפה ומרשים, שאינו הולם את מה שיש בתוכו. ההשקעה במערכות הבית, הייתה למראית עין, מכל נקודת מבט". עוד טענה התובעת כי "הסתבר כי הקו המנחה, שהנחה את הנתבע בבניית הבית, היה "הזול ביותר" על חשבון איכות. איכות העבודה והחומר התגלו כנחותים ומערכות הבית, לא פעלו וקרסו בזו אחר זו".

לאור ליקויים שהתגלו בחלק ממערכות הבית, ובהתאם להסכמה נוספת אליה הגיעו הצדדים ביום 5.6.98, הם ניהלו הליך בוררות שפתר חלק מן המחלוקות שנתגלעו ביניהם. פסק הבוררות ניתן ביום 31.10.00 ובמסגרתו חייב הבורר (כב' השופט בדימוס דוד קציר ז"ל) את הנתבע לשלם לתובעת סך של 220,000 ₪.

כאמור לעיל, פסק הבוררות הכריע רק בחלק מן המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בקשר עם הבית, על שום כך הגישה התובעת את התביעה המונחת לפני.

2.כתב התביעה 

א.על פי הסכם מכר שנחתם בין התובעת לבין הנתבע ביום 18.8.97 (נספח א' לכתב התביעה. להלן – "הסכם המכר") רכשה התובעת מהנתבע בית פרטי הנמצא ברח' ספיר 25 בקיסריה והידוע כגוש 10634 חלקה 18 מגרש 13 שכונה 9 (להלן – "הבית"). בנוסף להסכם המכר חתמו הצדדים, באותו מועד, על נספח להסכם המהווה המשך להסכם וחלק בלתי נפרד הימנו (נספח ב' לכתב התביעה. להלן – "הנספח להסכם").

ב.התובעת טענה כי במועד חתימת ההסכם עדיין לא היה הבית גמור ומוכן למגורים. תמורת הבית התחייבה התובעת לשלם לנתבע סך של 1,480,000$. התובעת טענה כי הנתבע התחייב למסור לה את הבית כשהוא גמור ומושלם, באיכות בניה גבוהה ובגימור ברמה גבוהה, לרבות ביצוע כל ההשלמות, התוספות, התיקונים וכן התקנת אבזור בסטנדרט גבוה וכשכל מערכות הבית פועלות ובמצב תקין.

ג.התובעת טענה כי מיד לאחר שקבלה את החזקה בבית לידיה, ולאור הליקויים והחסרים שנתגלו לה, היא פנתה לאדריכלית הגב' ענת שיינגוט לצורך קבלת חוות דעת מומחה באשר למצבו של הבית ובעקבות כך הוכנה חוות הדעת מיום 18.8.98 (נספחים ו' ו- ו'1 לכתב התביעה).