ת"פ 2067/00 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' עבד אלרחמאן

לפני בקשה לביטול פקודת מאסר חלף קנס שהוצאה ע"י המשיבה כנגד המבקש במסגרת הליכי גבייה בתיק זה.

א. רקע עובדתי

ביום 31/10/02 הורשע המבקש על יסוד הודייתו בשורה של עבירות גניבה, זיוף ומרמה ונידון במסגרת הסדר טיעון ל- 18 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננים בסך של 65,000 ₪ וקנס בסך 1000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. בנוגע לפיצוי נקבע בגזר הדין, כי הוא ישולם ב-12 תשלומים שווים ורצופים החל מתום ריצוי עונש המאסר בפועל, וכי כל סכום שישולם ע"י הנאשם ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים.

המבקש ריצה את עונש המאסר שנגזר עליו ושוחרר. ואולם, ממועד שחרורו מבית הסוהר ועד ליום זה, תקופה של למעלה מעשור שנים, שילם המבקש על חשבון הפיצויים שנגזרו עליו סך של 8,459 ₪ בלבד, גם זאת לא באופן ישיר אלא באמצעות זיכוי שהתקבל בחשבונו בגין החזר פקדון שהופקד על ידו במסגרת ההליך דנן. במהלך תקופה זו צברה יתרת החוב בגין אי תשלום הפיצויים ריבית פיגורים והיא עומדת כיום על סך של 153,910 ₪, זאת נוסף לחוב בגין הקנס העומד כיום על סך של 2,845 ₪ .

ביום 09/07/12 התקיים דיון במרכז לגביית קנסות בנוכחותו של המבקש, במסגרתו הוסכם, כי הוא יחל לפרוע חובותיו הנ"ל ביום 28/07/12 בתשלומים חודשיים של 1000 ₪. אלא, שהמבקש לא עמד גם בהסדר זה, ומשך שלוש השנים שחלפו מאז לא שילם, ולו תשלום אחד על חשבון החוב.

ביום 15/02/15 נעצר המבקש מכח פקודת מאסר שהוצאה נגדו ע"י המשיבה עקב הפעלת עונש המאסר שנקבע בגזר הדין חלף הקנס, ובעקבות זאת הוגשה הבקשה דנן, שכותרתה "בקשה בהולה לדיון דחוף ולשחרור ממאסר בלתי חוקי". ביום 18/02/15 נערך בפני דיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

ב.תמצית טענות הצדדים

ב.1 טענות המבקש

בבקשתו העלה המבקש שתי טענות עיקריות :

הראשונה - טענה משפטית עקרונית הנוגעת לעצם האפשרות המשפטית להפעלת מאסר שהוטל על נאשם חלף קנס ע"י המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: "המרכז לגביית קנסות") במסגרת הליכי גבייה, מקום בו לא שילם הנאשם את הפיצוי שהושת עליו בגזר הדין. לטענת ב"כ המבקש, סעיף 77(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") וסעיף 3(ד) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המרכז לגביית קנסות") קובעים אמנם זקיפת תשלומים בגין קנס על חשבון הפיצויים תחילה, ואולם הפרשנות המסורתית של המרכז לגביית קנסות את הסעיפים הנ"ל, לפיה ניתן להפעיל את המאסר שנקבע חלף הקנס גם במקרה של אי תשלום הפיצוי– הינה שגויה מבחינה לשונית, אינה עומדת במבחן חוקתי ועומדת בניגוד להוראת סעיף 34 לחוק העונשין, הקובע כי במקרה בו קיימים שני פירושים סבירים לחוק פלילי יש להעדיף את זה המיטיב יותר עם מי שאמור לשאת באחריות הפלילית. לא זו אף זו: פרשנות זו סותרת, לטענת ב"כ המבקש, את הפסיקה הענפה הקיימת בענין זה, אשר קובעת, כי מאסר חלף קנס אינו יכול להוות אמצעי עקיף לגביית הפיצוי שהושת על נאשם.

לאור זאת, טוען ב"כ המבקש, כי יש לקבוע שבמסגרת קיזוז הסך של 8,459 ₪ מיתרת חובו של המבקש שולם על ידו גם סכום הקנס בסך של 1000 ₪, ועל כן לא ניתן להפעיל עונש המאסר שנקבע בגזר הדין תמורת הקנס. תוצאה זו, מטעים ב"כ המבקש, הינה תוצאה מידתית וראויה המתחייבת מתכליתו של המאסר חלף קנס, מכוונת המחוקק והפסיקה ומפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

השניה- הינה טענה פרוצדוראלית, המכוונת לפגמים שנפלו כביכול בהליך הוצאת פקודת המאסר ע"י המרכז לגביית קנסות. לטענת ב"כ המבקש, פקודת המאסר הוצאה ללא שקדם לה משלוח התראה למבקש, זאת בניגוד להוראת סעיף 129א(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) ובניגוד להלכת גוסקוב (רע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' אולג גוסקוב , מיום 20/11/12 פורסם בנבו. להלן: "פרשת גוסקוב"), הקובעת כי משלוח התראה לחייב בדבר הפעלת מאסר חלף קנס הינו תנאי הכרחי לתוקפה של פקודת המאסר. בתיק הגבייה של המבקש במרכז לגביית קנסות, מטעם המשיב, מצוי אמנם "אישור מסירה", המעיד כביכול על משלוח התראה למבקש, אלא שעל פי אישור זה ההתראה נמסרה לאדם בשם "אחמד באבו גוש" ולא למבקש, ולא ניתן לדעת מיהו אותו אדם, מהי קרבתו למבקש אם בכלל, ובאיזו כתובת נמסרה לו ההתראה, שכן לטענתו המען המצוין באישור המסירה אינו מעיד בהכרח על מקום ביצוע המסירה בפועל.