ת"א 58900-05 בטוח לאומי-משרד ראשי נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח', ת"א 128282-01 אמנון ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח

1.לתובע יליד 6.5.68, נהג מונית במקצועו, ארעה תאונת דרכים ביום 2.12.89. מכוניתו של התובע נפגעה על ידי רכב בו נהג נתבע 1, אשר רכבו בוטח על ידי נתבעת 2.

2.לטענת התובע, הוא קיבל את המונית מבעליה צד ג', אשר יצא למילואים, על מנת שינהג במונית. התובע טוען, כי צד ג' נתן לו להבין שכל מסמכי הרכב והביטוח תקינים ומסודרים. כעבור מספר ימים ארעה התאונה, ואז הוברר לתובע כי הכיסוי הביטוחי של המונית היה מסוג "נקוב בשם" על הצד השלישי בלבד.

צד ג' טען כי לפני התאונה טיפל בהסדרת הביטוח מול סוכן הביטוח שלו, והוא עצמו הופתע מכך שהביטוח היה לנהג נקוב בשם בלבד.

3.נתבע 1 הורשע בגרימת התאונה.

4.בפסק הדין החלקי שניתן על ידי כב' השופט מאיר שנהב נפסק, כי הגם שמדובר בתאונת דרכים, הרי שהתובע לא עבר את המבחן השלישי של סעיף 7א לחוק הפיצויים, לפיו לא היה סביר שידע על העדר הביטוח.

כב' השופט שנהב לא האמין לגרסת התובע, כי בעל המונית שוחח עם סוכן הביטוח, כדי שהבטוח יהיה לכל נהג.

כב' השופט שנהב לא קבע כי אין מדובר בתאונת דרכים, אלא קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את המבחנים של סעיף 7א לחוק הפיצויים, ולפיכך אין לו עילה על פי חוק הפיצויים, והוא יכול להגיש תביעתו על פי פקודת הנזיקין.

בע"א 2350/04 בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט השלום. בית המשפט העליון דחה את בקשת הרשות לערער של התובע.

5.נהג הרכב הפוגע, נתבע 1, הורשע בבית המשפט לתעבורה, בעבירות כדלקמן:

א.אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תקנה 22א' לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

ב.נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ב)2 לתקנות התעבורה.

ג.גרימת תאונה בה נפגע אדם וניזוק רכוש, עבירה על תקנה 21(ב)2 וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

6.התובע טוען, כי מאחר ונתבע 1 הורשע, הרי על פי סעיף 42(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, הממצאים שבפסק הדין הפלילי קבילים בתיק שבפנינו. לפיכך, הוכחה רשלנותו של נתבע 1.