בפ"ת 472-06-15 מדינת ישראל נ' ל'

לפני בקשה לפסילתו של המשיב לנהיגה עד תום ההליכים.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לאחר שבבדיקת נשיפה נמצא בגופו ריכוז אלכוהול של 620 מ"ג לליטר אוויר נשוף. המשיב כשל לכאורה גם במבחני המאפיינים שנערכו לו.

2.המבקשת טוענת כי נוכח ריכוז האלכוהול הגבוה שנמדד, כישלון המשיב במבחני המאפיינים, נסיבות ביצוע העבירה ( המשיב נסע לכאורה בגילופין כאשר ברכבו נוסעים נוספים שאת חייהם סיכן לכאורה) ועברו התעבורתי המחזיק 6 הרשעות קודמות משנת 2001 ובהן הרשעה בעבירה של נהיגה עם רישיון רכב לא תקף לסוג הרכב מיום 10.1.07 – כל אלה מצדיקים פסילתו עד תום ההליכים.

3.ב"כ המשיב טוענת כי קיים כרסום ממשי בראיות לכאורה שהציגה המבקשת ואין בעצמת הראיות שהוצגה כדי להצדיק את פסילת המשיב עד תום ההליכים. וזהו הכרסום לו טוען המשיב בראיות המבקש:

•בדוח העיכוב נכתב כי המשיב עוכב ב-04.30 בעוד שדוח העיכוב נכתב ב-05.50. לא ברור למשיב כיצד היה עורך הדוח לזכור את שעת העיכוב המדויקת.

•ההנחיות לבדיקת המאפיינים – ובעיקר מבחן הבאת אצבע לאף- ניתנו בעברית בעוד שהשפה הצרפתית היא שפת אימו של המשיב. לטענת המשיב, היה לו קושי להבין את ההוראות שניתנו לו.

•המשיב שתה אלכוהול בשעה 00.00 לערך בעוד שעיכובו היה בחלוף 4 שעות; זמן שדי בו על מנת לאפשר לאלכוהול בגופו להתפוגג.

•אין תיעוד בחומר החקירה של השמירה על המשיב בין השעות 04.46 – העברת המשיב לבדיקת ינשוף – עד 04.52 הוא המועד בו החל המשיב לבצע את הבדיקה.

מעבר לכך, טוען המשיב כי לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו.

דיון והכרעה

4.לא שוכנעתי מנסיבות הבקשה כי קיימת הצדקה לפסול את המשיב עד תום ההליכים נגדו חרף חומרת נסיבות המקרה. אלה הטעמים למסקנה זו:

5.אפתח ואומר כי לא מצאתי כרסום בראיות המבקשת. בשלב זה נדרשות ראיות לכאורה בלבד להוכחת אשמתו של המשיב ואלה קיימות לטעמי כעולה מעיון בתיק החקירה. כך, העובדה שדוח העיכוב נכתב כשעה ועשרים דקות לאחר העיכוב עצמו הוא עניין הטעון ברור בהליך העיקרי ואין בשאלה זו כשלעצמה כדי ליצור "כרסום" כלשהו בראיות. גם טענת המשיב כי נתקל בקושי להבין הוראות שניתנו לו לבצע את מבחן המאפיינים דינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. הטענה כי האלכוהול בגופו של המשיב התפוגג לאחר כ-4.5 שעות המתנה טעונה הצגת חוות דעת מתאימה של טוקסיקולוג ולא ניתן לטעון אותה ללא תימוכין מתאימים. כך או כך, פלט בדיקת הנשיפה שנערכה למשיב מצביע לכאורה על מסקנה שונה מזו שאליה מגיע המשיב בעניין זה. זאת ועוד: מחומר החקירה עולה כי השוטר שעיכב את המשיב, בן שרעבי, הודיע למשיב כי נאסר עליו לשתות, לאכול וכיו"ב וכי מר שרעבי שהה עם המשיב עד העברתו לבדיקת ינשוף אצל מר מהטבי. בדוח על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף ציין מר מהטבי כי " וידאתי כי מהרגע שעוכב ועד לבדיקה הוא לא אכל ולא שתה... כי הנבדק לא עישון לפחות 5 דקות לפני הבדיקה ולא הקיא במשך 15 דקות לפני הבדיקה". בכל האמור יש משום כיסוי פרק הזמן שממועד הבדיקה עד לביצוע בדיקת הנשיפה.

6.האם נוכח המסקנה כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה להוכחת אשמתו יש מקום, לקבוע כי מוצדק להורות על פסילתו עד תום ההליכים? לטעמי התשובה שלילית. אין חולק כי העבירה שביצע לכאורה המשיב, בנסיבותיה, היא חמורה כעולה מריכוז האלכוהול הגבוהה שנמדד למשיב, כישלונו לכאורה בבדיקת המאפיינים וכן העובדה כי המשיב סיכן בנהיגתו לא רק את עצמו אלא גם את חבריו לנסיעה ואת יתר המשתמשים בדרך. יחד עם זאת, חומרת העבירה בנסיבותיה היא שיקול אחד שיש לשקול לצד עברו התעבורתי של המשיב ונסיבותיו האישיות. כך, נקבע כי "מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא, לפיה אין כרסום בתשתית הראייתית... אשר למסוכנות – אין חולק כי נהיגה בשכרות מקימה עילת מסוכנות. עם זאת, איני סבורה כי נהיגה בשכרות, כשלעצמה, מקימה חזקת מסוכנות אשר לא ניתנת לסתירה, ומצדיקה פסילה עד תום ההליכים בכל מצב. יש לבחון את המסוכנות לא רק על רקע סוג העבירה, אלא בהתחשב בשאר הנסיבות, כגון מידת האלכוהול שנמדדה, עברו התעבורתי של הנאשם וכו'" ( . ע"ח (ב"ש) 34128-08-12‏ באוקוב נ' מדינת ישראל (16.9.12). בנסיבות מקרה זה השיקולים סותרים. כפי שצוין, נסיבות האירוע נשוא כתב האישום הן חמורות. עם זאת, עברו של הנאשם הנוהג משנת 2001, ככלל, איננו עבר מכביד ואיננו מעיד על מסוכנות לציבור בהמשך נהיגתו. המשיב הורשע אמנם בעבירה חמורה של נהיגה כבלתי מורשה בשנת 2007 אולם מאז חלפו כ- 8 שנים ויש לתת משקל הולם לחלוף הזמן מבלי שנרשמה לחובתו של המשיב הרשעה בעבירה חמורה נוספת בתעבורה או בפלילים. כמו כן, מרבית ההרשעות של המשיב הן בתחום החניה להוציא הרשעה בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר מסוג "ברירה נמוכה". יש לזכור כי המשיב טרם הורשע וכי הפסילה אינה מהווה מקדמה על חשבון העונש. על רקע עברו התעבורתי הלא מכביד של המשיב ובהיעדר כל עבר פלילי, אני סבור כי עם כל החומרה שיש לייחס לאירוע נשוא דיון זה, אין מקום להסיק מכך כי קיימת סכנה לציבור המשתמשים בדרך מהמשך נהיגתו של המשיב אשר כפועל יוצא ממנה יש מקום לקדם פני הרעה הצפויה ולפסול אותו לנהיגה עד תום ההליכים בעניינו.