ת"א 41239-93 דנקנר השקעות בע"מ ואח' נ' מאור ואח'

לפניי ספיחי בקשה לסעד זמני, הנסבה על מבנה ב"גבעת עמל ב'" בתל אביב, וזאת בעקבות דיון שהתקיים היום שבגדרו הגיעו הצדדים להסכמה בסוגיה העיקרית שעל הפרק.

1.וזו תמצית הדברים הנחוצים להחלטה: עסקינן בסכסוך נוסף בענייני מקרקעין במתחם גבעת עמל ב'. זכויות הבעלות במתחם עוברות מזה כיובל שנים בין ידיים פרטיות שונות, כאשר היעד הוא ניצול הקרקע לבנייה. הקושי העומד בפני היזמים השונים הוא קיומם של רבים היושבים בפועל במקרקעין, חלקם מזה שנים ארוכות, והיזמים עמלים על פינויים, בין אם באמצעים משפטיים ובין אם בהגעה להסכמות עמם. מאמצי היזמים והתנגדות המחזיקים מניבים סכסוכים לרוב, שנבחנו כבר בכל הערכאות, ואין צורך להרחיב בהם.

2.ענייננו צנוע. במבנה המחולק לשלושה, והבנוי במורד גבעה, מחזיקים ההורים קלרה וששון מאור (שהוגדרו יחד כ"מבקשים 1") במבנה העליון, ובניהם אלון ודורון (המשיבים 3-2) – במבנה התחתון. במבנה האמצעי החזיק (ולטענתו, שאין צורך להכריע בה – מחזיק גם היום) בנם הנוסף של המבקשים 1, שלמה (המשיב 6). המשיבים 5-1, אין חולק, הם בעלי הזכות להירשם כבעלי המקרקעין, יחד עם אחרים שאינם צריכים לעניין. מזה שנות דור עמלים הבעלים (המתחלפים) על פינוי היושבים במבנה זה, ורבים אחרים במתחם. מגוון תביעות, קרוב למאה במספר, אוחדו, התבררו או שהתעכב בירורן, במסגרת אחת (ת.א. 40071/88). אחת מהן היא התביעה דנן, שקראה לפינויים של בני משפחת מאור מן הנכס. המדובר בתביעה שהוגשה עוד בשנת 1993 נגד ה"ה ששון ודורון מאור, אך בירורה נתעכב מטעמים חוץ-משפטיים בעיקרם, עד לימים אלה ממש. בעקבות הליכים שונים בתיק העיקרי, הרי שלפני שבוע בדיוק, ביום 6.1.15, הגישו המשיבים 5-1 כתב תביעה מתוקן, נגד המבקשים ואחרים, לסילוק ידם מן הנכס, הריסת המבנים, ותשלום דמי שימוש ראויים.

3.המשיב 6 לא נמנה עם הנתבעים בכתב התביעה המתוקן, חרף החזקתו במבנה האמצעי. זאת שכן ימים בודדים קודם לכן, עולה, הגיעו עמו המשיבים 5-1 להסדר לפינוי הנכס, שבראשית נראה היה כאילו יבוצע, ובהמשך, ניתן להבין, קרס. לעת הזו, עולה, טוען המשיב 6 כי המשיבים 5-1 לא קיימו חלקם בהסכם עמו, ועל כן חזר הוא לדבריו לנכס. המשיבים 5-1 גורסים כי החזקה דווקא בידיהם, וכי המשיב 6 נסוג בו שלא כדין מן ההסכם. כך או כך, תקופת הביניים היא החשובה: טרם קריסת ההסכם, החל מי מן המשיבים בביצוע הריסה במבנה האמצעי ובסביבותיו. הדעות חלוקות בשאלה מי מן המשיבים היה זה, האם המשיבים 5-1 עצמם, או שמא המשיב 6, בהתאם להסכם עם המשיבים 5-1, אך הכרעה אינה נחוצה, ודאי לעת הזו; המשיבים 5-1 ודאי חפצים ומממנים את הפעולות במבנה, הנועדות להבטיח את בעלותם בנכס.

4.ביום 4.1.15 בערב הגישו המבקשים בקשה בהולה לצו מניעה זמני, נגד המשיבים 5-1 לבדם, שיורה להם להמנע מפגיעה בבתיהם שלהם, או מהריסה בביתו של מר מאור בלא חוות דעת הנדסית שתאפשר ביצוע הריסה בטוחה, שכן יש בהריסה כדי למוטט את בתיהם שלהם, הנסמכים על זה של מר שלמה מאור. זאת, בהמשך להסכם שבין המשיבים 5-1 למר שלמה מאור, שלפיו יקבל מר מאור כספים ויפנה את ביתו באופן שיאפשר למשיבים 5-1 להורסו. צו ארעי ניתן, בנתון להפקדת בטוחות משמעותיות, שהופקדו (להלן: הבקשה הראשונה). הבקשה הראשונה, יצוין מיד, אינה עומדת עוד על הפרק, נוכח הדיון שהתקיים היום.

5.ביום 6.1.15 הגישו המבקשים בקשה נוספת (להלן: הבקשה השניה). בגדרה ציינו כי לאחר הגשת הבקשה הראשונה אך טרם מתן הצו הרסו המבקשים גרם מדרגות המוביל לעבר ביתם של המבקשים 3-2 וכן פגעו בצינור מים. את תיקון שני אלה ביקשו. סוגיית הצינור אינה רלבנטית כיום, משנטלו המבקשים על עצמם תיקונו, תוך שמירת טענותיהם בעניין. גרם המדרגות, הובהר בינתיים, הוא כזה המוביל בין המבנה הגבוה יותר (זה של ההורים, המבקשים 1) למבנה הנמוך יותר (זה של האחים, המבקשים 2 ו-3), והוא צמוד כמובן למבנה האמצעי (זה שהיה בחזקת מר שלמה מאור, המשיב 6). הריסתו אינה משפיעה על נגישות ההורים לביתם, שמצוי כפי הנראה במפלס של דרכי הגישה באיזור, אך מקשה על המבקשים 2 ו-3, שכן אלה אינם יכולים לרדת ישירות לביתם אלא נדרשים ללכת בדרך עיקוף. לא ניתן צו ארעי בעניין זה, והנושא נותר לדיון.

6.ביום 9.1.15 הגישו המבקשים בקשה נוספת, להרחבת הצו (להלן: הבקשה השלישית). הם ביקשו להוסיף את מר שלמה מאור כמשיב, וזאת נוכח טענה שהעלו בינתיים המשיבים 5-1 כי מי שמבצע את ההריסה, בהתאם להסכם שלהם עם המשיב 6, הוא המשיב 6 ולא הם עצמם. כן נדרשו המשיבים שלא להקים גידור או לחסום בדרך כלשהי את הגישה לבית המבקשים. לא ניתן צו ארעי בעניין והנושא נותר לדיון אף הוא.

7.המשיבים בתגובתם לבקשות הראשונה והשניה, מיום 8.1.15, הטעימו כי הם בעלי הזכויות במקרקעין, לרבות אלה שהמבקשים מחזיקים בהם. עם המשיב 6, נטען, הגיעו המשיבים 5-1 לכלל הסכם לפינוי והריסת הנכס, וזו זכותם של המשיבים. בתגובה הרחיבו המשיבים בסוגיה הדיונית החשובה, והיא: האם כלל יש אפשרות למבקשים – שהם הנתבעים בהליך העיקרי – לעתור לצווי עשה ומניעה זמניים במסגרת אותו הליך ובחלקם עד לתום בירור אותו הליך. זאת, שכן הפתח להגשת בקשות מעין אלה בידי נתבע הוא צר במיוחד, והמקרה הנוכחי אינו מתאים כלל, לסברת המשיבים. בדיון היום הוסיפו המשיבים לעניין הצווים הנוגעים לקימום גרם המדרגות ואיסור הגידור, שבדעתם לנהוג מנהג בעלים בכל הקשור למקרקעין שבהם הם מחזיקים (לשיטתם) – אותו מבנה שהחזיק בו המשיב 6, ואין כל דרך לחייבם לאפשר מעבר ישיר בין שני המבנים שבהם מחזיקים המבקשים, תוך פגיעה בזכויות הקניין של המשיבים 5-1.

8.לקראת הדיון שהתקיים היום הגיש המשיב 6 עמדתו, וטען, בתמצית, להפרת ההסכם עמו בידי המשיבים 5-1; לכך שהוא לא עסק בהריסה כי אם המשיבים 5-1, ואין לו כוונה לעסוק בהריסה בעתיד; ולכך שבינתיים שב ותפס עם משפחתו הגרעינית חזקה במבנה האמצעי.

9.הדיון התמקד בסוגיית ההריסה, כאשר לא ברור אם נוכח הסכסוך שבין המשיבים 5-1 והמשיב 6 (שאינו מעניינה של הבקשה שלפניי או החלטתי זו) – הריסה נוספת כלל עומדת על הפרק. בכל מקרה, ובשים לב לכך שבלא קשר לטיב זכויות המבקשים במבנים שבהם הם מחזיקים, אין כל מקום לבצע הריסת מבנה באופן העלול לסכנם, הגיעו הצדדים להסכמות בדבר מגבלות שתוטלנה על הריסה עתידית, אם כלל יימצא שיש בה צורך (להבדיל מאשר בדרך של איטום, לדוגמה), באופן שיבטיח את שלומם של המבקשים ואת הותרת המבנים בהם הם מחזיקים על תלם. הסדר ראוי זה מסיר מעל הפרק אפוא את הסוגייה המרכזית והקשה שבמחלוקת.