עת"מ 314-07-15 ספבק נ' עיריית חיפה

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

בפני בקשה למתן צו ביניים שהוגשה במסגרת עתירתו של המבקש נגד הליכים לגביית ארנונה הננקטים נגד חברה שהמבקש מחזיק מחצית ממניותיה (חברת ס.ג. אוונטס בע"מ). במסגרת הבקשה לצו ביניים מבוקש לעכב ביצוע הליכי הגביה שננקטו נגדו בגין חובות הארנונה של החברה.

כפי שצוין בהחלטה מיום 1.7.15 המבקש מיחס את החובות, ככל שקיימים כאלו, לאחד בשם גרינברג, אשר לא צורף כמשיב לעתירה. נטען כי אותו גרינברג מחזיק במחצית ממניות החברה והינו הדירקטור היחידה של החברה והיחיד שניהל אותה. יש קושי לברר טענות אלו כאשר גרינברג לא צורף כמשיב לעתירה. כמו כן, המבקש אינו חולק על חובות החברה וכן אינו חולק על היותו בעל שליטה בחברה. טענותיו מתמקדות בסמכויות המשיבה לגבות את הכספים ממנו ובכך כי לטענתו לא קיבל מהחברה כל נכסים, אך יצוין כבר עתה כי טענות אלו נטענות בעלמא ללא כל ביסוס.

חוב הארנונה נשוא חיובה של החברה (בסך כ-128,417 ₪) נצבר מתאריך 1.10.11 ועד לתאריך 1.7.13. המשיבה פעלה בהליכי גבייה מנהליים לשם גביית החוב מהחברה אך זאת ללא הועיל. בסמוך לאחר סיום החזקה של החברה בנכס ולאחר שהמשיבה סברה כי החברה אינה פעילה עוד, המשיבה החלה לפעול בהליכים נגד המבקש, שהינו בעל שליטה בחברה, לפי הוראת סעיף 8ג' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג – 1992 ("חוק ההסדרים").

המבקש טוען, בתמצית, כי הינו שוהה דרך קבע בחו"ל ולכן הוסכם כי בעל המניות האחר, גרינברג, יהיה המנהל של החברה. אותו גרינברג הוכרז כחייב מוגבל באמצעים בלשכת ההוצל"פ ולכן יש לו אינטרס ברור כי המבקש יישא בתשלום חובות הארנונה. נטען כי יחסיהם של המבקש וגרינברג הגיעו לכלל משבר באשר המבקש ביקש מגרינברג דיווח על פעילות החברה וזה לא שיתף עמו פעולה. נטען כי התראות/פניות שנעשו לכתובתו של המבקש לא נענו והמשיבה לא עשתה דבר על מנת לברר האם המבקש מתגורר בכתובתו הרשומה או במקום אחר. נטען כי המשיבה לא ערכה המצאה אישית של פניותיה וכי המבקש לא קיבל הודעה על חיובו באופן שאפשר לו להתגונן. נטען כי משאדם הוכיח כי כתובתו במרשם האוכלוסין אינה כתובתו הנכונה, אין לראות בהמצאה לכתובת זו כמספקת. עוד נטען כי המבקש לא קיבל לידו נכס מנכסי החברה ואין באפשרותו להמציא את דו"חותיה הכספיים. נטען כי המבקש לא נישום כהלכה במובן פקודת המיסים (גביה) ולא ניתן לגבות ממנו את חוב החברה מבלי להגיש נגדו תביעה נפרדת והוכחת התקיימות התנאים לחיובו.

המשיבה טוענת כי עיון בתדפיס הכניסות והיציאות אותו מצרף המבקש לתיק מלמד כי במועדי צבירת חוב הארנונה המבקש שהה לפרקים בארץ ובכלל הלה שוהה בארץ לעיתים תכופות. נטען כי משהמבקש דאג להותיר בארץ כתובת מעודכנת במשרד הפנים חזקה עליו שלכל הפחות בעת ביקוריו בדק את תיבת הדואר שלו וחזקה עליו שמינה גורם כלשהו לקבל בשמו דברי דואר. עוד נטען כי עיון בעמוד האחרון של הסכם השכירות מלמד כי המבקש חתם עליו כערב אישית. נטען כי מהתכתבויות שנערכו בין המבקש לבין שותפו, גרינברג, עולה כי בין שני השותפים היה ברור שקיימת חלוקה של 50% בהון החברה. נטען כי גם מפנייתו של המבקש למע"מ, אשר נעשתה ככל הנראה בסוף 2013 ראשית 2014, עולה כי המבקש רואה את גרינברג ואת עצמו כשותפים. נטען עוד כי מכתב העתירה עולה שקיים ערוץ הידברות ישיר ובלתי תלוי בין המבקש לרשות מע"מ וזה מעיד כי אין מניעה מצד המבקש לפנות לפקיד השומה על מנת לקבל העתק מדו"חותיה הכספיים של החברה. נטען כי אין מחלוקת שהחברה הפסיקה פעילותה וכי בנכס התנהל עסק. כן אין מחלוקת כי המבקש הוא בעל שליטה בחברה כהגדרתו בסעיף 119א' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

לטענת המשיבה, התנאים על פי החוק להטלת חבות אישית על בעל שליטה בחברה בתשלום חובות ארנונה של אותה חברה הינם כי החיוב הינו בגין נכס שאינו משמש למגורים; כי החוב הינו חוב ארנונה סופי; כי החברה לא פרעה את החוב; כי החברה הפסיקה את פעילותה; הנתבע הוא אכן בעל שליטה בחברה; והנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית. נטען כי בעת שהרשות מוכיחה כי התקיימו חמשת התנאים הראשונים, עובר הנטל לכתפיו של המבקש להוכיח את אי התקיימות התנאי השישי ואם יכשל בכך יוטל חוב הארנונה עליו באופן אישי. המשיבה טוענת כי אין מחלוקת שהנכס לא שימש למגורים. נטען גם כי החוב סופי וחלוט, כי החברה לא פרעה את החוב וכי אין מחלוקת כי המבקש הוא בעל השליטה בחברה וכך אף עולה מתדפיס רשם החברות. נטען כי אין מחלוקת גם כי החברה הפסיקה פעילותה. על כן נטען כי ניתן להחיל את החזקה הקבועה בסעיף 8ג' לחוק ההסדרים לפיה נכסי החברה הועברו ללא תמורה למבקש (בעל השליטה) ולכן יש לגבות ממנו את חוב הארנונה שהותירה החברה.

המשיבה טוענת עוד כי חוק עדכון כתובות, תשס"ה – 2005, מטיל חבות על כל תושב לעדכן את כתובתו במרשמי מרשם האוכלוסין מחד ומאידך מחייב את הרשות להתעדכן ולפעול בהתאם למרשמי משרד הפנים. כן נטען כי נקבע בפסיקה שהמחוקק קבע שמוצדק לקבוע כממצא עובדתי שמסמך שנשלח בהתאם לחיקוק הרלוונטי (דואר רגיל כשמדובר בפקודת המסים (גביה)), הגיע ליעדו ודי בכך כדי לכונן ידיעה קונסטרוקטיבית של החייב אודות ההליכים המתנהלים נגדו.

המשיבה טוענת כי לא קיים בענייננו חוסר סבירות המצדיק התערבות וכי החזקה הוחלה כדין והמבקש לא הציג כל ראיה לסתירת החזקה. עוד נטען כי המבקש צירף לעתירה אישורים על צווי עיקול שנעשו לו בבנק לאומי בתאריך 26.2.15 ולכן בתאריך זה כבר ידע על פעולות האכיפה שננקטו נגדו אישית. כמו כן, המבקש הציג מכתבי התראה ומכתבי שיוך חוב שנשלחו לכתובתו הידועה בתאריך 9.6.14 ובתאריך 3.8.14. על כן, נטען כי המבקש מודע להליכים שננקטו נגדו עוד בחודשים יוני ואוגוסט 2014 או מודע להליכים שננקטו נגדו בחודש פברואר 2015 ולכן חל שיהוי בהגשת העתירה.

המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מעלה טענה שיש בצידה סיכויים ממשיים לקבלת העתירה וגם בבחינת מאזן הנוחות קיים יתרון ברור לגביית הארנונה שהיא בבחינת כספי ציבור. על כן מבוקש לדחות את הבקשה.