ת"פ 426-09 מ"י נ' אהוד אולמרט

1.ביום 30.3.2015 ניתנה הכרעת דין משלימה בה החלטנו להרשיע את הנאשם בפרקים א-ה לאישום השני, ("פרשת טלנסקי"), בעבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין ובעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק. ואלה המעשים: בתקופת כהונתו כשר התמ"ת קיבל הנאשם מטלנסקי כספים במזומן בסכום של מעל 150,000 דולר ואלה הצטרפו לסכומי כסף אחרים במזומן שהגיעו לעיתים ליותר מ-300,000 דולר שהוחזקו בקופה סודית ונסתרת בידיו של אורי מסר. שלושה אנשים ידעו על דבר קיומה של קופה זו, עליה לא דווח, איש מלבדם לא ידע על קיום הכסף, מניין בא ולאן הלך. הנאשם לבדו הוא שהחליט מה יעשה בו. הוכח כי השימוש בכספים היה גם אישי ופרטי, לרבות מתן כספים ללא דיווח, ללא רישום ובהסתר לעובד ציבור בכיר – מנהלת לשכת השר, שולה זקן.

הנאשם העלים ממבקר המדינה את עצם קיום כספי המזומן בקופה הסודית ואת השימושים הפרטיים שנעשו בכספים. גם אם התרומות שהתקבלו לקופה נתרמו כתרומה פוליטית, נעשה בהן על-ידי הנאשם שימוש פרטי ואסור בסכומים ניכרים. התרומה הנטענת להיות פוליטית, הפכה לנכס אישי ופרטי של שר התמ"ת אך הוא נמנע מלדווח על כך למבקר המדינה על-פי סעיף 10 לכללי וועדת אשר.

2.הנאשם, אהוד אולמרט, יליד 1945, נשוי ואב לחמישה, בוגר האוניברסיטה העברית בפילוסופיה ומשפטים, שימש מספר שנים עורך דין, שימש חבר כנסת מאז גיל 28 ועד לפרישתו כראש ממשלה בגיל 63. במהלך הקריירה הציבורית שלו שימש חבר כנסת, שר במספר משרדים, ראש עיריית ירושלים, ממלא מקום ראש הממשלה ולבסוף ראש ממשלה. בכל תפקידיו עשה אולמרט לילות כימים למען כלל הציבור והפרט, תרם תרומה רבה למדינה, לחברה ואף לחלשים שבה. להלן תמצית הראיות שהובאו לפנינו בעניין זה:

ח' ששימש בתפקיד בכיר ורגיש במוסד, בעיקר בתפקידי שטח, ציין את מעורבותו של אולמרט כראש ממשלה, יכולתו להיכנס לפרטים ולבחון לפניי ולפנים כל מבצע והכל תוך מתן גיבוי מלא למתכננים ולאנשי הביצוע.

מאיר דגן אשר שימש בתפקיד ראש המוסד כתב כי "אולמרט קיבל החלטות מאוד אמיצות במהלך כהונתו כראש ממשלת ישראל ולקח עליהן אחריות מלאה. ההחלטות האמיצות שאולמרט קיבל כראש ממשלה תרמו (ותורמות גם היום) תרומה אדירה לביטחונה של מדינת ישראל". עוד ציין את גישתו העניינית והאובייקטיבית של אולמרט בקבלת החלטות, יכולתו ליצור קשר עם אנשי שטח מצד אחד ועם ראשי מדינות מצד שני. מכתב נוסף שהעביר מאיר דגן – עובדתי בעיקרו – מאדיר ומהדיר את תרומתו החשובה מאוד של אולמרט לביטחונה וחוסנה של המדינה.

הוגש לנו מכתבו של מר טוני בלייר, לשעבר ראש ממשלת בריטניה, בו הוא מציין תרומתו הייחודית של אולמרט, המאמצים להשכנת שלום במזרח התיכון, תוך נטילת סיכונים על-מנת לשפר את מצבה של מדינת ישראל. עוד ציין מר בלייר את יחסי העבודה ההוגנים והטובים שפיתח אולמרט איתו עצמו ועם מנהיגים אחרים, וכי ידע שתמיד יוכל לסמוך באופן מלא על מילתו.

מאיר קראוס, מנהל מכון ירושלים לחקר ישראל, כתב על תרומתו הייחודית של אולמרט למערכת החינוך בירושלים ובעת שהיה ראש עירייה התמסר לקידום כל מערכות החינוך המגוונות בעיר, מתן תשומת לב ואוזן כרויה לכל איש חינוך, מנהל או מורה.

פרופ' אריה אורנשטיין, ממרכז רפואי ע"ש "שיבא", שלח לנו מכתב בו ציין את סגולותיו ויכולותיו המיוחדות של אהוד אולמרט, אותו הכיר כאשר שימש שר הבריאות וכיצד ידע להתייחס וליתן תשומת לב לאנשים מן השורה ובהם עולה חדשה מרוסיה שהייתה מגיעה השכם בבוקר לנקות את חדרי המשרד.

יהודה בן יוסף האיר פן מעשי בגישה החינוכית של אולמרט ובני משפחתו, שלא התנגדו להקמת מוסדות חינוך מיוחדים סמוך לביתם.

רענן דינור, ששימש מנכ"ל תחת אולמרט במספר תפקידים, תיאר באופן נוגע ללב את התנהגותו והתנהלותו של אולמרט כראש עיריית ירושלים בעת הפיגועים הקשים מאוד שהתרחשו בעיר, תשומת הלב שנתן לכל אחד ואחת מהמשפחות שיקיריהן נהרגו או נפצעו.

שולי ניידס, בתו המאומצת של אולמרט, סיפרה בהתרגשות רבה על מהלך חייה וכיצד אולמרט ובני משפחתו העלו אותה משפל, הפכו אותה לבת משפחתם עד עצם היום הזה.

ארז פרידלנדר ורפאל מאיר הם בנים למשפחות שעברו טראומה קשה וזכו וזוכים משך שנים רבות לתשומת לב מלאה ורבה, חיבוק חם ותמיכה מאהוד אולמרט.

טענות ב"כ המאשימה

3.ב"כ המאשימה טען כי הנאשם פגע בערכים המוגנים של טוהר המידות הציבורי, אמון הציבור במנהיגיו, פגיעה שזעזעה את אמות הסיפים של מדינה שלמה והדגיש כי כאשר אדם כה בכיר מבצע עבירות שכאלה, מעגלים רחבים יותר רואים, שומעים ולומדים. מכאן שהפגיעה בציבור היא פגיעה מהותית, ניתן להגדירה אף כפגיעה אסטרטגית. תוצאתה, ירידה עצומה של אמון הציבור במערכת השלטון.