ת"פ 869-08 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' י.ש אהרון חב' לבנין בע"מ ואח'

1. ביום 31.7.2014 ניתנה הכרעת דין בתיק, לפיה הרשעתי את האשמת בהעסקה שלא כדין של 9 עובדים – עבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו-2 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") ואת הנאשם באחריות נושא משרה, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.

2. ביום 19.11.14 (לאחר דחיית הדיון בשל מחלת ב"כ הנאשמים) נשמעו טיעונים לעונש. ב"כ הנאשמים הודיע כי בכוונתו לבקש ביטול הרשעה, וביקש לעשות זאת בכתב. על אף שמדובר בתיק ישן מאוד (כתב אישום הוגש עוד בשנת 2008) על מנת לאפשר לנאשמים זכות הגנה מלאה, נעתרתי לבקשה.

3. ב"כ הנאשמים הגיש בקשה בת 25 עמודים שבה התייחסות להתיישנות ושיהוי, אכיפה בררנית, הגנה מן הצדק וטענות הקשורות לניהול המשפט - טענות אשר מצאו התייחסות ספציפית בהכרעת הדיון. נוסף לכך הוגשה בקשה לביטול הרשעה כנגד שני הנאשמים ולחילופין, טיעונים לעונש.

4. ב"כ המאשימה הגיש את תגובתו שבה ציין כי אין להידרש בשלב זה לטענות כנגד הכרעת הדין שהועלו אף ברמה העובדתית, אשר מקומן במסגרת הליך ערעור, אם יוגש.

לאחר קבלת תגובת ב"כ המאשימה, אף הגיש ב"כ הנאשמים "בקשה למתן צו להמצאת מסמכים בהתאם לסעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר דין פלילי") – בקשה להורות לרשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים להמציא אשרות שהיו לעובדים נשוא כתב האישום בשנים 2004-2005 וכן למשרד התמ"ת (כיום רשות האוכלוסין וההגירה) להמציא ההיתרים הנטענים בבקשת הנאשמים הנוגעים לכל העובדים ובפרט לעובד שצוין בסעיף 4.8 לכתב האישום.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה, שמקומה בשלב הראיות בתיק אשר חלף מזמן.

5. השלב שבו מוגשות בקשות הנאשמים

מדובר בביקורת שנערכה ב-16.11.2005 שבה נצפו 9 עובדים שאינם תושבי ישראל (תושבי הרשות הפלסטינית) שעסקו בבנייה. ביום 19.6.07 נשלחה הודעת קנס מנהלי לנאשמת, אשר הגישה ביום 1.7.07 בקשה להישפט. כתב אישום מקורי הוגש ביום 8.4.08, גם כנגד הנאשם כנושא משרה.

הנאשמים כפרו בסעיפי האישום ונוהל משפט מלא שהסתיים עם הכרעת הדין מיום 31.7.2014.

כעת, לאחר יותר מ-9 שנים מהביקורת מושא כתב האישום וכ-7 שנים לאחר הגשת כתב האישום (שהוגש עקב בקשה להישפט), חוזרים הנאשמים על טענות ובקשות שהועלו או היו צריכות להיות מועלות בשלב הדיוני.

מקומן של אותן טענות בערעור, אם יוגש, ולא מן הראוי להתייחס אליהן בשלב זה של הדיון, לאחר שכבר ניתנה הכרעת דין שבה הורשעו הנאשמים.

כמו-כן, הבקשה להגשת ראיות נוספות (מסמכים) אינה מוצדקת. לא צוינה כל נסיבה חריגה שבגינה ישנה הצדקה לפתוח את שלב הראיות שוב, ומדוע לא ניתן היה לבקש את אותן ראיות (שספק אם הן באמת "חדשות") במהלך הדיון הארוך שהתנהל בתיק.

בקשות אלה גורמות להתארכות ההליכים במידה מוגזמת (אדגיש שוב, כתב האישום הוא משנת 2008) כאשר הגיע העת לסיים אותם בגזר דין. כמו-כן ייתכן שקיימת הצדקה לחייב את הנאשמים בהוצאות משפט בגין בקשות אלה. מאחר שאין על כך בקשה, אני נמנעת מלהטיל הוצאות.

6. בקשה לביטול הרשעה

סעיף 192(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

בית הדין הארצי לעבודה חזר לא מעט על ההלכה לפיה הסמכות לבטל הרשעה תופעל במקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. הפעלת הסמכות תיעשה תוך שמירה על נקודת המוצא שאדם אשר הוכחה אשמתו בהליך הפלילי - יש להרשיעו בדין.