עמ"נ 28946-07-15 סגל ואח' נ' מדינת ישראל

בפני בקשה למתן צו ביניים "להשהות את התחייבות המבקשת לעזוב את ישראל עד ליום 16.7.15 עד להכרעה בערעור".

לאחר שעיינתי בבקשה בנספחיה ובתגובה, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

יצוין, כי המערער 1 לא היה כלל צד להליך בבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ג (להלן: "בית הדין"). לפיכך איננו צד נכון לערעור זה.

אשר למערערת 2, למעשה היא לא תוקפת את החלטת בית הדין לעררים, אלא מעלה טענות חדשות שכלל לא הביאה בפני בית הדין לעררים.

מפרוטוקול הדיון בפני בית הדין עולה כי המערערת הצהירה:

"לאחר ששמעתי הערות בית הדין אני מוותרת על בירור הערר ומבינה שבגלל שאני כבר לא בזוגיות אני לא יכולה להישאר בישראל ואני מסכימה לצאת מישראל, אבל רוצה להגיש בקשה להסדרת מעמדי על יסוד טעמים הומניטריים".

הנה כי כן, בפני בית הדין כלל לא עלתה טענה כי המערערת בזוגיות חדשה, והיא אף והבהירה שרוצה להגיש בקשה על יסוד "טעמים הומניטריים".

בערעור צצה טענה כי בשל ייצוג כושל בבית הדין לעררים לא נטען כי המערערת מנהלת מערכת יחסים זוגית חדשה עם המערער. מבלי להיכנס לשאלת תום-הלב, מדובר בתשתית עובדתית חדשה שמועלת כעת לראשונה בערעור ואין זה המקום להעלותה. כאשר הנסיבות הנטענות לא הובאו כדין ולא נדונו כלל בפני הרשות והחלטת בית הדין כלל לא מתייחסת אליהן, אין מקום לדון בהן בערעור. על המערערת להגיש הליך כדין בפני הרשות וחזקה על הרשות שתדון בה בצורה ראויה. כאשר יקבע דיון בפני הרשות, ניתן יהיה לבקש הגעת המערערת ארצה ממולדתה.

מכל מקום, אין בטענות החדשות שלא הובאו קודם לכן בפני הרשות כדי להצדיק בנסיבות העניין, מתן צו ביניים. מה גם שמדובר בהחלטה שניתנה על יסוד הסכמת המערערת, וכבר ניתנה לה אורכה של 30 יום במסגרת ההחלטה לעזיבת הארץ.

אשר על כן, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.