ת"א 167153-09 גולדשלגר נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו

1.בפני תביעתו של מר נפתלי גולדשלנגר יליד שנת 1950 (להלן: "התובע") אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 10.06.02. התאונה אירעה לתובע במהלך עבודתו והוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל, תביעתו הוגשה כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ בהיותה החברה המבטחת של כלי הרכב המעורב (להלן: "הנתבעת"). אירוע התאונה וחבותה הביטוחית של הנתבעת אינם שנויים במחלוקת (ראו סע' 3 לסיכומי ההגנה) ומשכך הדיון ייסוב אך על שאלת שיעור הנכות וגובה הנזק.

הנכות

2.כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בע"ש הצווארי והמותני, התובע נבדק ע"י וועדה רפואית מטעם המל"ל אשר קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לת' 37(5)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלת תנועות קלה בעמוד השדרה הצוארי. התובע הגיש ערעור על קביעה זו בפני וועדת הערר, ובהחלטתה מיום 05.05.11 החליטה הוועדה להפחית את נכות התובע ולהעמידה על 5% בהתאם לתקנה הנ"ל.

בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") נכות זו שנקבעה מכח דין, מחייבת בתיק שבפניי.

הפסדי שכר לעבר

3.התובע העמיד את בסיס השכר שלו מעיסוקו במשרד החקלאות, וכמרצה במכללת אחווה ובאקדמיה אור יהודה בתקופה העוברת לתאונה בסך 19,213 ₪. התובע טען כי הוא נעדר ממקום עיסוקו בגין תקופת אי כושר שנמשכה 41 ימים, וכתוצאה מכך נגרמו לו הפסדי שכר בסך 6,051 ₪ משוערכים להיום לאחר ניכוי דמי הפגיעה ששולמו לו ע"י המל"ל בסך 14,410 ₪. כמוכן נטען כי התובע נעדר ממקום עיסוקו תקופה נוספת של 56 ימים לסירוגין, היעדרות אותה יש לייחס לתאונה דנא, את הפסדי השכר בגין תקופה זו העמיד התובע ע"ס 47,030 ₪ כשהם משוערכים להיום. עוד טענה התביעה כי אלמלא המוגבלות ממנה סובל התובע הרי שיכול היה לעבוד ולהשתכר מעבר למה שהשתכר בפועל, הפסד זה אמד התובע בסך 30,000 ₪.

4.מאידך טענה ההגנה כי היעדרות התובע הנטענת איננה מגובה בראיות שהתובע אכן נעדר ממקום עבודתו, לטענתה מתוך דו"ח רציפות הביטוח עולה כי התובע לא נעדר למעשה ממקום עיסוקו.

5.באשר לתקופת אי הכושר הראשונה מאחר והוכח כי התובע קיבל גמלת דמי פגיעה מהמל"ל עבור 75% מסך הכנסתו הרי שבניכוי מס כמתחייב בתובענה דנא לדידי אין התובע זכאי לפיצוי נוסף, בגין כך.

באשר לתקופת ההיעדרות לסירוגין הנטענת אני סבור כי יש לפסוק לתובע על דרך האומדן סך 10,000 ₪ כאשר מחד התובע המציא אישורים רפואיים הממליצים על ימי מנוחה לאותן התקופות, אולם לא שוכנעתי כי התובע נהג כנפגע סביר באותן נסיבות. בהינתן הנכויות הזמניות שנקבעו לתובע בשיעור 20% לאותו פרק זמן, אני סבור כי הפיצוי הנ"ל מעמיד באופן מיטבי את היעדרויות התובע אשר להן קשר סיבתי עם התאונה דנא. באשר לטענת ההגנה כי דו"ח רציפות הביטוח אינו מעיד על היעדרות כלשהי באותה התקופה, אינני סבור כי דו"ח רציפות הביטוח הינו הגורם המוסמך לקביעתן של היעדרויות לסירוגין כפי שטען להן התובע.