פר"ק 719-07-15

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני.  הבקשה הוגשה מטעם המנהל המיוחד במסגרת הליכי פירוקה של חברת חפציבה נ.ת. בע"מ (להלן: חפציבה") נגד עו"ד ג'פרי גולדן- הנאמן על נכסי החייב הושנג דרדשתי (בפשיטת רגל בארה"ב) (להלן: "פושט הרגל") ועו"ד דרור ויגדור- הרשות המוסמכת על נכסי פושט הרגל בישראל (להלן: "הרשות המוסמכת").

2.המנהל המיוחד עתר להורות לרשות המוסמכת ולנאמן שלא להתקשר בהסכם ולא לעשות כל דיספוזיציה בכל הנוגע לזכויות פושט הרגל לגבי המקרקעין הידועים כגוש 5263 חלקות 99 ו- 100 (להלן: "המקרקעין"), אלא אם ניתנה הסכמת המנהל המיוחד או שטיוטת הסכם המגלם את הדיספוזיציה הוצגה למנהל המיוחד 30 יום מראש ולא הוצא צו מניעה בעניין.

3.ברקע הדברים, הסכם שנכרת בין חפציבה ובין משפחת דרדשתי ביום 5.11.06 בקשר למקרקעין, לאחר הכרזתו של הושנג דרדשתי כפושט רגל. נטען, כי הכרזת פשיטת הרגל של הושנג לא הובאה לידיעת חפציבה עובר לכריתת ההסכם.  אציין, המנהל המיוחד הגיש בקשה למתן הוראות בעניינו של ההסכם הנ"ל במסגרת בקשה 4 בתיק פר"ק 1549-01-14, ובין היתר, עתר למתן צו מניעה קבוע האוסר על שינוי הזכויות במקרקעין עד לסילוק החוב של פושט הרגל לחפציבה.

4.לטענת המנהל המיוחד, לאחרונה התברר לו כי ביום 3.6.15 נרשמו על זכויות פושט הרגל במקרקעין הערות אזהרה לטובת מר מהרדד דרדרשתי לפי פסיקתא מיום 2.6.15. נטען, כי המנהל המיוחד לא עתר עד כה לסעד ביניים במסגרת פר"ק 1549-01-14 דנא הואיל וסבר שבעל תפקיד כנגדו תלויה ועומדת בקשה למתן צו מניעה קבוע לא ייצור עובדות מוגמרות בשטח באופן חד צדדי.

5.המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי מדובר במעשה עשוי. הנאמן והרשות המוסמכת מונו כבעלי תפקיד בהליכי פשיטת הרגל של הושנג דרדרשתי על ידי בית משפט בארה"ב ביום 6.12.05 והנכס הוקנה לנאמן. פסק החוץ אושר ונאכף על ידי בית משפט המחוזי בתל אביב לפני שנים רבות. הזכויות במקרקעין נמכרו בהסכם מכר לפי הדין האמריקאי, אשר נכרת ונחתם בארה"ב ביום 18.11.14 בין הנאמן והרוכש. המכירה אושרה על ידי בית משפט בארה"ב ביום 6.2.15. התמורה שולמה במלואה בארה"ב. הערת אזהרה נרשמה ביום 3.6.15 בפנקס הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בנתניה. בנסיבות אלו, נטען כי כלל מושרש הוא שבתי המשפט בישראל אינם נוהגים להתערב בהחלטות שיפוטיות של ערכאות זרות ולסכל את הוצאתן לפועל, כל שכן לאחר שבית משפט בישראל אישר את פסק החוץ ככתבו וכלשונו. המשיבים הוסיפו וטענו לשיהוי. תגובתם לבקשה 4 בפר"ק 1549-01-14 הוגשה לפני למעלה משנה ובמסגרתה גילו את כוונתם להוציא לפועל את פסק החוץ שאושר ונאכף, כאמור, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים. המנהל המיוחד לא הצביע על נזק שייגרם לקופת הפירוק למעט נזק כספי שניתן לריפוי. מקום בו ניתן לפצות את המבקש בכסף, לא נהגו בתי המשפט להעניק סעד זמני. כך גם, נטען כי סיכויי הבקשה למתן הוראות להתקבל אפסיים. חפציבה כרתה את ההסכם עם דרדשתי ביום 5.11.06 ובחלוף כחודש וחצי הוכרזה פשיטת הרגל. הנאמן הודיע לחברת חפציבה ובאי כוחה על דבר הכרזת פשיטת הרגל. ביום 7.3.07 הגישו הנאמן והרשות המוסמכת בישראל תביעה לאכיפת פסק חוץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב וחפציבה צורפה להליך כצד פורמאלי. במסגרת ההליך, נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב צו מניעה זמני ביום 4.7.07, לפיו נאסר על חברת חפציבה להעניק לפשוט הרגל את התמורה על פי המוסכם בהסכם המכר. ביום 30.7.07 הודיעו המשיבים לחפציבה ובאי כוחה על צו המניעה הזמני והתריעו לפניהם פן ישימו כספם על קרן הצבי. ביום 28.12.10 אישר בית המשפט המחוזי את פסק החוץ והורה על אכיפתו ככתבו וכלשונו. בד בבד, קבע בית המשפט כי ייפוי הכוח מכוחו נכרת ההסכם בין דרדשתי ובין חפציבה בנוגע למקרקעין הינו חסר תוקף. מכאן, ההסכם בין חפציבה לדרדשתי בטל ומבוטל. פסק הדין הומצא לחפציבה כדין. בנסיבות אלו, עומדות למשיבים טענות של התיישנות, השתק ומניעות ומעשה בית הדין אשר יביאו לדחיית הבקשה למתן הוראות בפר"ק 1549-01-14. זאת ועוד, טענו המשיבים כי המדובר בתובענה כספית שאינה מתאימה למסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות בהליכי חדלות פירעון.

6.בתשובה, טען המנהל המיוחד לחובת תום לב מוגברת של בעל תפקיד בהליך משפטי, בגינה מנועים היו המשיבים מלבצע דיספוזיציה במקרקעין. בד בבד, נטען שלא נפל שיהוי בהגשת הבקשה למתן סעד זמני. המנהל המיוחד פנה לאלתר וללא דיחוי עם היוודע שינוי הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. עוד נטען, כי אין לפנינו מעשה עשוי שכן תכליתו של צו המניעה למנוע כל עסקה עתידית וכן את רישום העברת הבעלות בפועל או ביצוע רישום נוסף בלשכת רישום המקרקעין. המנהל המיוחד טען לסיכויים טובים לקבלת בקשתו לצו מניעה קבוע. לשיטתו, העילה למתן צו מניעה נגד הנאמן לא התיישנה מהטעם שיכולתו של הנאמן לפעול מעשית ואפקטיבית לגבי המקרקעין נולדה אך ביום 28.12.10, מועד בו קיבל בפועל ייפוי כוח מפושט הרגל לפעול לאישור פסק החוץ. כך גם, התביעה לא התיישנה כנגד בני משפחת דרדשתי מהטעם שבית המשפט נתן להם ארכה להסיר את המניעות לקיום ההסכם ויש למנות את תקופת ההתיישנות בחלוף זמן סביר מתום מועד זה. זאת ועוד, חפציבה הייתה נתונה תחת משטר הקפאת הליכים מיום 19.8.07 ועד ליום 29.6.09, ותקופה זו אינה באה במניין ההתיישנות. עוד לשיטת המנהל המיוחד, יש לדחות את טענות ההשתק והמניעות מהטעם שיש להבחין בין כשרותו של פושט הרגל להתחייב במישור האובליגטורי למישור הקנייני. בנסיבות העניין, קמה לחפציבה עילה במישור האובליגטורי לחייב את פושט הרגל לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות על אף שלא ניתן לממשן בהיבט הקנייני. זאת ועוד, טען המנהל המיוחד להתאמתה של הבקשה למסגרת הנורמטיבית של בקשה למתן הוראות בהליכי חדלות פירעון.  

7.בדיון בבית המשפט, הבהיר המנהל המיוחד כי הנכס בישראל ועודנו רשום על שם פושט הרגל ומכאן שהליך המכר טרם הושלם. פושט הרגל, לחוד וביחד עם אחרים, חב לחפציבה כ- 4 מיליון ש"ח. יש לשאול מה דינו של חוב ישראלי של פושט רגל בחו"ל, עת יש בישראל נכס להיפרע ממנו. לשיטתו, לא ניתן לחלק את הנכס הישראלי בין הנושים הזרים ולהתעלם מהחוב הישראלי. במציאות זו, הנושה הישראלי יעמוד לפני שוקת שבורה ללא כל יכולת להיפרע. הנאמן הדגיש כי הנכס עבר מבעלותו של פושט הרגל כבר בשנת 2003. הובהר, לפי הדין האמריקאי הנאמן אינו בא בנעליו של פושט הרגל והעברת נכס לידי הנאמן מהווה פעולה קניינית מלאה ומושלמת של העברת בעלות. הלכה למעשה, הנאמן מכר את הנכס בארה"ב בחודש נובמבר 2014. ההסכם נחתם בארה"ב ואושר במסגרת הליכי פשיטת הרגל של דרדשתי בבית משפט בארה"ב והתמורה שולמה בארה"ב. הרישום יושלם עם המצאת אישורי מס, כפי שנקבע בהסכם. מכאן, מדובר במעשה עשוי שלא ניתן לבקש בעניינו צו מניעה זמני. כמו כן, הוסיף כי הליכי פשיטת הרגל בארה"ב עומדים לפני סיום. עו"ד ויגדור- הוא הרשות המוסמכת, הצטרף לעמדת הנאמן והדגיש כי הנכס עבר לבעלות הנאמן ומשנת 2005 היה בסמכותו למכור את הנכס, בשנת 2014 וללא השגות הנכס נמכר והתמורה שולמה. חפציבה מעולם לא הגישה תביעת חוב בהליכי פשיטת הרגל של דרדשתי ואף לא התריעה על חוב. בנסיבות אלו, מדובר במעשה עשוי ואין עילה למתן סעד זמני. כונס הנכסים הרשמי בישראל הצטרף לעמדת המנהל המיוחד והדגיש כי הנכסים עומדים לרשות הנושים ולא הוקנו לנאמן.

דיון והכרעה

8.לפנינו נכס ישראלי הבא במניין מסת הנכסים של פושט רגל בהליכי חדלות פירעון המתנהלים בארה"ב על פי הדין האמריקאי. אבן הבוחן היא מעמדו המשפטי של הנכס הישראלי. כדברי הנאמן, הנכס הוקנה על פי הדין בארה"ב לנאמן לפי פסק דין חוץ של בית משפט בארה"ב, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. במציאות זו יצא הנכס מבעלותו ושליטתו של פושט הרגל ואינו מנוי על מסת הנכסים ממנה יכולים הנושים להיפרע. הדין הישראלי בהליכי חדלות פירעון שונה, אך לא ניתן להחילו לאחר שהדין האמריקאי אומץ והוחל בישראל בפסק דינו של בית משפט ישראלי. אין רבותא בעובדה הרישום בנכס לא הועבר על שמו של הנאמן, שכן לטובתו נרשמה הערת אזהרה והדבר היה ידוע היטב לצדדים ונותר תלוי ועומד ממניעים שאינם בשליטת הנאמן ולא הובררו עד דוק בהליך זה.

9.מכירת הנכס מהנאמן לצד ג' מוסיף רובד של מורכבות המחזק את המסקנה שלפנינו מעשה עשוי. הנאמן מכר את הנכס הישראלי בארה"ב, הסכם נחתם בארה"ב ואושר על ידי בית משפט בארה"ב, התמורה שולמה בארה"ב. למעשה רישום הזכויות תלוי אך בקבלת אישורי רשויות המס. ללמדך, העסקה בוצעה מבחינה מהותית ונותר השלב האחרון הפורמאלי של רישום הזכויות. מה גם, לא ברור אם הוגשו כל המסמכים לרשויות המס ואם כן- הרי שהרוכש מילא חובותיו המהותיות ונותר להמתין לרשויות המס שיבצעו מלאכתם.

10.צרף לכך, צודק הנאמן כי כלל מושרש הוא שאין להתערב בהחלטות שיפוטיות של ערכאות זרות אלא במקרים חריגים, כל שכן לאחר שבית משפט בישראל הכיר בפסק החוץ ובכך היווה צינור להחלתו בישראל. הדברים ברורים ולא מצאתי להכביר מילים.

11.בנסיבות העניין ולאחר שבמעשה עשוי עסקינן, הרי שהבקשה למתן צו מניעה זמני איננה עומדת בתנאי המצטבר של "סיכויי התובענה". יש להותיר בצריך עיון את שאלת מאזן הנוחות בנסיבות הקונקרטיות של הפרשה.

12.מטעמים המפורטים לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני.  ניתנה היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.